my life...

זה עוזר באמת שזה עושה טוב לשפוך הכל על המחשב בלי להשאיר משהו בפנים, בלי להשאיר משהו שמעיק, להרגיש שאתה יכול לדבר עם מישהו בלי שהוא יפריע לך עד שתסיים לכתוב כל מה שיש לך לומר.

היום התחיל בסדר למרות שסתם קמתי בבוקר וכמו שהלכתי לבצפר ככה יכולתי להישאר בבית.

היה לי רק תיאטרון היום ובגלל שעוד מעט הבגרות אז המרה החליטה לעשות תורות לחזרות וכמובן שהתור שלי עדיין לא הגיע.. (כן אני עדיין מחכה בקוצר רוח שיקראו לי להיכנס... לא).

אבל עדיין היה משהו טוב בזה שהלכתי לבצפר היום. היינו בחדר תיאטרון ויש שם ספות והחלטתי שאני מתישבת על הספה, כצפוי אף אחד לא התיישב שם כי אני ישבתי שם והאנשים שם כנראה לא ממש נהנים לשבת לידי אבל שיהיה זה לא הפריע לי כי הייתה לי מטרה אחרת. שהוא ישב שם. והשיעור התחיל כולם התחילו להיכנס עד שאחת הבנות ישבה שם זאת ילדה שהיא די "מקובלת" אם אפשר לומר דבר כזה בשכבה שלנו אבל בכיתה אין לה ממש חברות יש לה מכיתות אחרות אז היא ישבה לידי והיה בינינו מרווח שהתאים בידיוק לבן אדם אחד ואני לא התכוונת לזוז כי היה מהצד השני שלי מסטיק דבוק.

ואז הוא נכנס בהתחלה הלך לשבת רחוק ממני על כיסא ליד המורה קצת התאכזבתי אבל בגלל שהוא ידיד דיי טוב של אותה ילדה (שאני לא ממש מחבבת אותה ואני אסביר בהמשך למה...) אז הוא בא והתישב ביננו וממש לא היה לא אכפת שהוא ממש מצטופף שם.

ואז אותה ילדה הייתה צריכה לעלות לבמה ונשארנו שם רק אני והוא במשך כמה דקות הוא לא דיבר למרות שהוא קרא לאחת הבנות לבוא לשבת לידו לא הייתה לי בעיה עם זה אבל הייתה לי בעיה עם איך שהוא קרא לה למרות שהוא עשה את זה בצחוק זה די הפריע לי אבל שיהיה.

בכל מקרה בזמן הזה הוא יצא החוצה כדי לעשן סיגריה (אידיוט!) ואז כשחזר אז הוא שוב התישב לידי וקרא לי בשם חיבה. באמת נחמד שמישהו מתיחס אלי פה. וחוץ מזה כלום לא קרה למרות שחלפנו אחד על פני השני ואולי אם זה היה לפני כמה זמן אז הוא היה שוב אומר לי משהו אבל אני מרגישה שהוא מנסה להתרחק ממני בזמן האחרון אני מרגישה שעובר עליו משהו ושוב אולי זה סתם הרגשה שלי...

הציעו פה שאני אדבר איתו על זה ואספר לו אבל ממש לא נראה לי אני בקושי דיברתי איתו אי פעם חוץ מהפעמים הנדירות והמדהימות בהן הוא ישב לידי ו"איים" עלי בצחוק כזה... אבל אני מפחדת לדבר איתו על זה עזבו את הקטע של לקבל דחייה זה עוד מילא אבל ההרגשה שהוא יוכל בכל רגע לספר את זה לכל החברים שלו ולצחוק עלי שבכלל חשבתי שיכול לקרות ביננו משהו אני פשוט מפחדת מדבר כזה באמת אני לא יודעת למה אבל יכול להיות שאני גם לא בוטחת בבנים הם תמיד נראים לי כאילו את תומרי להם משהו רציני והם יקחו את זה ויספרו לכל העולם בלי שיהיה להם אכפת למרות שאני יודעת באמת שהם לא עם חסר לב ויש להם רגשות... לחלקם לפחות.

נמאס לי כבר לכתוב עליו רוצה או שיקרה כבר משהו או לשכוח ממנו.. פשוט לשכוח...

זה יוצר מצב רוח רע.. טוב כי אני שומעת את השירים הלא ממש מעודדים על אהבה מאכזבת וכאלה...

באמת שאני מרגישה רע בלב מין הרגשה מוזרה כזאת גם בבטן כאילו משהו לא טוב הולך לקרות... אני כל הזמן חושבת על מה שהיה אתמול בסוף היום

הוא קצת עצבן אותי כל היום כי לא יודעת סתם אין לי סיבה בכלל לכעוס עליו אנחנו אפילו לא ידידים זה סתם קנאה מטומטמת כזאת סתם כי הוא לא התיחס אלי אז כשנגמר היום ויצאתי הוא בדיק היה ליד היציאה מהמבנה עצמו (לא מכל הבצפר רק המבנה של הכיתות) ופשוט עברתי לידו מהר בלי להיחס אליו בלי לשים לב אליו וכאילו הרגשתי ממנו שכואב לו. לא יודעת בטח סתם דמיינתי לעצמי אבל באמת הרגשתי שהוא מסתכל עלי ורע לא שלא הסתכלתי חזרה או התיחסתי לזה שהוא שם אבל באמת שנמאס לי כבר. אני מרגישה שבזמן האחרון הוא כבר פחות שם לב אלי כאילו עבר לו ממני אם היה משהו בכלל. ואני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי אני מפחדת שעוד פעם זה לא באמת זה ואני סתם רוצה חבר והוא הפנטזיה הזמנית למרות שאני מרגישה שזה ממש יותר חזק מהפעמים הקודמות ובמיוחד שאני חושבת שאני לא מסוגלת שהוא יהיה עם מישהי אחרת וזה לא קרה בפעמים הקודמות. אני חושבת לעצמי זהו מהיום את שוכחת ממנו בכלל לא אכפת לו ואז אני רואה אותו ואני רק מסתכלת לו בעיניים וכבר אני שוכחת כל מה שאמרתי לעצמי.

אני רוצה להרגיש כבר אהבה ואני לא יודעת אם בגלל זה נתפסתי עליו או בגלל שאני אוהבת אותו.

אם לדבר בכנות יש הרבה בנות שיש להן חבר והן לא יותר יפות ממני או משהו ואני גם לא בן אדם מגעיל זה אני יכולה להגיד בלב שלם. כאילו אני יכולה לומר על עצמי שאני לא מדהימה ביופי שלי אבל אני נראית בסדר ולפעמים אפילו ממש יפה, ואני לא מנסה להשתחצן רק להבין, והאופי שלי הוא אופי טוב אני לא בן אדם רע, אני אוהבת חיות, אני נחמדה בסדר אני קצת ביישנית ואולי לפעמים זה נראה לאנשים כאילו אני סנובית כי אני לא מדברת הרבה אבל אני ממש לא סנובית פשוט קשה לי להתחבר עם אנשים. אבל אולי זה שאני בתיאטרון אומר לאנשים לחשוב שיש לי ביטחון ואני פשוט סנובית ובגלל זה אני לא מדברת הרבה או בכלל בכיתה לפחות. בכיתה אני בכלל לא מדברת ולפעמים כשהמורה מבקשת שקט אז ילד אחד סתם מנסה להשתיק את כולם ואז בצחוק הוא אומר לי להיות בשקט שאני בכלל לא מדברת. הילד הזה הוא באמת נחמד הוא מצחיק והכי קל להתחבר איתו והזכרתי שהוא וזה שאני אוהבת הם חברים מאוד טובים?

אני מרגישה כאילו ממש כואב לי הלב. שהוא כואב לי נפשית עד כדי כך שאני מרגישה את זה כבר פיזית אני רוצה אהבה אני רוצה להיות עם מישהו להרגיש שהוא אוהב אותי ולדעת שאני אוהבת אותו שנוכל להיות ביחד לצאת ביחד אבל לפעמים אני חושבת שבכלל אם הייתה לי הזדמנות לא בטוח שהיה לי אומץ לעשות משהו בהזדמנות הזאת ואז הייתי מפספסת אותה.

קרה לי כבר שפספסתי הזדמנות. כאילו זאת לא היתה ממש הזדמנות...

קיבלתי מכתב ממשהו בזמן השיעור זה שישב לידי הביא לי אותו (זה אותו אחד שאמרתי שהוא חבר טוב של זה שאני אוהבת) והיה כתוב במכתב שהבחור אוהב אותי והוא רוצה לפגוש אותי ליד השער של הבצפר היום. נשמע רומנטי נכון? אז זהו שהיה רשום שם שהוא גם לא סיפר את זה לאף אחד אפילו לא לחבר הכי טוב שלו (עד פה הכל בסדר) ואפילו לא לכלב שלו (עכשיו כבר לא) כמובן שהבנתי שמישהו צוחק עלי רק לפי השם שאני לא יכולה להגיד אותו זה היה משהו מטומטם כזה.. בקיצור קראתי תמכתב קיפלתי אותו בחזרה והמשכתי במה שעשיתי לא חייכתי אפילו הראתי את עצמי רצינית לגמרי וכאילו שאני אפילו כיעסת ועד עכשיו אני כועסת עלי שזה מה שעשיתי לפחות יכולתי לצחוק קצת. לא צריך לציין בכלל שלא הלכתי לשער כי נו באמת?

אני רוצה להיות איתו אבל אני לא יודעת מה הוא רוצה. אם הוא סתם נחמד (בדרכו שלו) או שהוא באמת מנסה להתחיל משהו איתי או שהוא משחק איתי.

סתם מצב רוח חרא נמאס לי ואני מתגעגעת אליו למרות שיש מצב שאם אני אראה אותו זה יעשה לי רע במיוחד אם הוא שוב לא ישים עלי ולא ידבר איתי.. שוב...

עוד מעט יש לי יומולדת... 17... ולא יהיה לי רישיון לא התחלתי אפילו ללמוד כי אמא שלי החליטה שהיא לא משלמת עלי למרות שעל אחי היא כן שילמה והיא מתרצת את זה בזה שעל אחותי ואחי הגדולים יותר היא לא שילמה והם הרוויחו בעצמם כסף ושילמו לבד אז יופי להם אבל יש אח אחד שלא שילם בעצמו מה הוא מיוחד? וזה לא שאין לה כסף את זה הייתי עוד מבינה כי גם את זה היא נתנה לי כתירוץ אבל נו באמת אנחנו גרים בבית פרטי היא לפני כמה חודשים שיפצה את המטבח היא טסה בשנה האחרונה לאירלנד עוד מקום ותיאלנד (רק היא) ובשביל זה יש לה כסף אז שלא תמכור לי תירוצים שתגיד פשוט שהיא לא רוצה לשלם עלי ואתם יודעים מה לא צריך גם ת'טובות שלה גם לפולין רציתי לטוס ואני לא אטוס כנראה שוב ב"זכותה" בגלל שהאחים שלי לא טסו אז גם אני לא אטוס למרות שהאחים שלי אמרו לה שתיתן לי לטוס ושזה חשוב והכל וגם דודים שלי אומרים לה את זה אבל היא מתעקשת את זה היא מתרצת בכך שהיא אומרת שאני לא מסדרת את החדר נו באמת כאילו אם הייתי מסדרת היא לא הייתה מוצאת משהו אחר זה או שאני לא מסדרת את החדר ואם אני עושה את זה אז היא תגיד שהציונים שלי לא טובים ואם הם טובים אז היא תגיד שאני לא עוזרת לה מספיק בבית וגם אם אני אעשה את זה היא תמצא עוד משהו היא תמיד מוצאת עוד משהו שאני צריכה לעשות וזה לא שרק אני גרה איתה בבית הזה גם שני האחים שלי הגדולים גרים פה אבל אה סליחה הם בנים! שהם ינקו?! מה פתאום!! בנים לא מנקים מה איזה מין גבר ינקה ת'בית האישה השפחה צריכה לעשות את זה נכון? להוריד מהשולחן צלחות הנשים. לשטוף כלים נשים קדימה למטבח. להכין אוכל נשים. לשטוף את הבית נשים. וכשאני אומרת לה את זה היא אומרת שהם עוזרים לה בדברים אחרים ואז אני אומרת לה אה נכון הם מסיעים אותך למקומות ו.. לקניות ו.. אה וואלה אחד מהם גם מנקה את החלון מבחוץ פעם בשנה! וואלה הם עושים כל כך הרבה ואז אין לה מה לומר היא פשוט חיה בימי הביניים ואני לא מאשימה את האחים שלי זה לא אשמתם זה היא חינכה אותם ככה ות'אמת שגם אותי אז זה בעיה שלה. בגלל זה עכשיו היא צריכה לקום כל בוקר ב-7 וחצי להכין פיתה לילד בן 27... אבל היא לא יכולה לצפות ממני להיות גם כמוהה. שיהיה זה פשוט נמאס.

וביומולדת שלי אני לא מתכוונת לעשות משהו כנראה שאני רק אלך לסרט עם החברות מי שרוצה שתבא מי שלא לא פשוט אין לי כוח לזה... אם הן רוצות מסיבה שיכינו הן אבל מה אני מצפה בכלל אף פעם הם לא עשו לי כלום ביומולדת כאילו סבבה באו ליומולדת חגגו איתי הביאו לי מתנות אבל בימי הולדת שלהם אנחנו כל הזמן עושות להן הפתעות ודברים מיוחדים ואני מכירה אותן כבר משהו כמו 9 שנים חוץ מ-1 ובמשך כל הזמן הזה הם בחיים לא אירגנו לי כלום האמת שאם אני מצפה למשהו השנה זה רק בגלל החברה שהכרתי שנה שעברה כי היא בדרך כלל משקיעה בכולן אבל אני לא מצפה ליותר מדי כבר קרה הרבה פעמים שציפיתי אפילו לאיזה מתנה מסוימת שביקשתי מהם והן ידעו שממש רציתי אבל לא הביאו החליטו להביא לי דברים לחדר כי זה מה שהן רצו אפילו שאמרתי להן שמצידי שיביאו לי רק את הדבר המסוים הזה וזה היה כבר שני ימי הולדת ברציפות בגלל זה אני כבר לא מבקשת מתנות מסוימות אולי אני נשמעת אנוכית אבל זה מה שאני מרגישה...

סורי שזה מבולגן אבל אני חייבת לעוף... ביי