כמו האתיופי שמבין םתאום במה כרוך גיור.
אם היא תרד על הברכים עוד נגיע לסידור.
.ever morphing forever changing
תנועת המאבק להחיית אריאל שרון.
ממתי היא עושה לך שלום?
יופי עוד בבקשה.
זה כמו ההבדל בין לאכול בננה ולאכול סרטנים.
קאקאו.
.only if you can smell her ears
עכשיו מגיע החלק הקשה. המרה של אנרגית חיים ומות, להקשת אצבעות על פלסטיק מחובר לסיליקון.
בפני מונח קריסטל הקאיאניט. בעזרת השם הוא יעזור לתהליך ההמרה למען לא יקחו יותר מידי מע"מ.
לו רק הייתי מסגול לתאר בהיקו, או בחמשיר או אפילו בפואמה את חוייות חיי. לתפור אותם יחד בהרמוניה ואלגנט. לעסות צדק למושלמות החוויה, לדיוק המהולל. לעוצמה הנצחית של כל רגע. מרגיש כאילו ספרות מסוגלת לעשות צדק ליופי החוויה.
אבל איני יכול לעשות זאת עכשיו. אני מסוגל רק לעשות את מיטבי. ועוד בעברית למען בורא עולם.
תוסיק על מזרון, גב על קיר, מחשב על רגלים, ידיים על מקלדת, וכמו הפעם ההיא שהייתי בן 12, הייתי בלונה פארק הנודד שהגיע לאשקלון. היה להם את אוניית ה 360. ונורא רציתי לעלות על המתקן. השלט אמר מגיל 13 ומעלה אבל לא היה אף אחד בטור ומפעיל המתקן היה משועמם ולא מעוניין בגילי. אני מתיישב באמצע האוניית באמצע הספסל, הוא מוריד את חגורת הבטיחות וסוגר את הדלת. האפ האפ האפ האפ האפ.....וואו!!!! פייו.... אהההה!!האוניה מתהפכת ואני מוצא את עצמי הפוך, כמעט נופל דרך החגורת בטיחות ומרגיש בטוח שהוא לא סגר את החגורה טוב ומפוחד...ונעזר בידי על תקרת "קרון" האוניה מען לא ליפול על הראש בזמן שהמתקן מסתובב.
גופי האיטרי מסתובב כמו אונית הלונה פארק הנודד. כאילו מישהו שם עמוד דרך מותני ועכשיו אפשר לעשות 360 קדימה ואחורה. עיני השלישי כתרי ואז ידי, נמשכים קדימה אל תוך מקשי הפלסקיט סיליקון ומופיעים על המסך מולי.
זהו נסיוני הצנוא לעסות צדק. שיהיה קטע זה שי למען אלוהי.
בוקר טוב על פלורנ...טין טי ני ני ני נין. קצב הלב קובע את קצב הרגלים ולאחר כוס המוקה הלב דופק דופק מה שנקרה. זה רק שאני שם לב שקצב צעדי מהר יותר מסדר הפעולות של המעשה אשר מולי שאני חושב אולי לעצור שניה לנשום. כמו לביה בבוקר מאורפל אני דורך מהמיטה למטבח. יש סיכוי טוב שמים יהיה שובר הצום אך לא היום. הבוקר המוקה היא הנעלה בנוזלים. כמו לביה ששוכבת נמוך במעלה הרוח ובוהה בצבי הצולע, אני נעמד לפני האח ובוהה אל יומי. מוצא את האצבע והמפרק הנכונים וסופג. אם אריות היו שותים קפה אז ערוץ הנאשיונל גאוגרפיק היה מצלם את התופעה מזמן והייתי יכול פשוט לצרף סרטון יו טיוב ונגמר הסיפור. לאחר השמע צליל החרס על שולחן הזכוכית, פעימות רגלי היחפות על רצפת הפלסטיק הם קצב הבס של סט הטרנס של הבוקר. תוססים ומנביטים את ארבעת המינים. שוטפים ומטטים את בתי האצילים. משקים ואוהבים את הצמחים הקטנים. ובוחשים בסק פרחי הגיבורים.
ועכשיו מקססים. בתזמון שרק מוזיקי מסוגל לו רנדי פותח את הדלת לראות אותי מלקק את הפינה. "אני באמת מוזקי טוב..." הוא אומר ושני דלתות לאחר מכן ואנחנו עם העננים. יש לי טרפ מהבית למרכז העמק, אם הייתי מסוגל לסבול את עשן אשר הרוח דוחפת חזרה למתה בערובע הייתי אולי חושב על לשם קצת אוכל בתיק בשביל המסע. אבל לא היום.
תקווה מספרת לי על נתן ועל נבט. ומכיון שהנושא מעסיק את המוח הקופי שלה מאוד קל לנהל שיחה חד צדדית מאוזנת. בין צומת לבה של תקווה בעיקר בלדבר על נתן ונבט ולא בנהיגה ובין צומת ליבי בעיקר בנוף העמק ולא בשיחה הצלחנו להגיע שנינו ליעדינו. בום טרח הדלת סגורה והופ יצאתי ממצב המתנה. כבוד מגיע לראסטה אשר עומד בשמש ומציג את מלאכת ידו לבורא.
שמש מושתת.....ונופלת מוצגת ומאוכזבת.....מבקשת, ומקבלת. בום טרח דלת נסגרת.
אולי זה הכובע הסגול שקריסטינה הכינה לי ואולי זה החיוך שבלב. אני בנלסון.
מוצא את ידי. ונזכר שאני חולם. בתנועה אחת חלקה אני במעלה המדרגות ממול לבית עם החחמה בגינה הקדמית במעלה הרחוב דופק על דלת הכניסה. ראש חלק עם פרצוף מחותך מונך על גוף ארוך מסובב את הידית ומושך. לב אל לב יד על גב מצח לסנטר ומרגוע לרגע. אוי גנג'י אהובתי. בלעדיך אני חצי בן אדם.
המשך בקרוב....
טעימה מן העתיד:
משכב זכר זה כמו שוקולד. מר להתחיל אך כלכך טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
