זהו יותר אני לא רכוש צה''ל, בלי מפקדים שישבו לי על הוריד, בלי נסיעות לרמלה כל יום. בלי צבא.
מחר אני משתחררת סוף סוף.
אני כנראה עוד לא מעכלת את זה כי אני ממש לא מרגישה שמחר אני אצא מהבקו''ם על אזרחי ואהיה חופשיה לגמרי.
או שאולי אני מפחדת ממה שיהיה אח''כ. כי עכשיו כבר אין מה לעשות, חייבים להתחיל לחיות ברצינות.
למצוא עבודה טובה, להחליט מה אני אלך ללמוד.
זה לא יהיה קל ואני יודעת את זה, אבל אני מרגישה שזה מה שאני צריכה.
הימים האחרונים שעברו עליי לא היו קלים בכלל, להשתחרר מהצבא היה קל אבל היה חייב לקרות כל דבר שיעשה לי את זה למסובך הרבה יותר..
ישר אחרי הפגישה עם הקב''נית ביום רביעי נסעתי לבסיס, קיבלתי הפניה למיון, ומשם נסעתי עם אמא שלי למיון.
שם עברתי דברים לא נעימים בכלל שעד עכשיו כואב לי ללכת, אז ביום חמישי כשהייתי צריכה לנסוע לוועדה רפואית התקפלתי מכאבים, אבל נסעתי. היום שיגעו לי את השכל עם הטופס טיולים הזה והבקו''ם ומתי אני צריכה להיות איפה ובסוף הייתי צריכה לעשות את הטופס המחורבן הזה פעמיים, להחתים 15 איש ועוד הבסיס שלנו ענק. מחר לחזור לשם ורק אז לבקו''ם.
בקיצור כל דבר שרק יכל להוריד לי את המצברוח היה חייב לקרות.
לא אכפת לי אבל, אני לא אתן לשומדבר לדכא אותי עכשיו כשקיבלתי מה שרציתי, אני לא מתחרטת לרגע על ההחלטה שלי ואני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון בשבילי.
כבר שכחתי מה ההרגשה להיות חופשיה, לא להיות תלויה בשום מערכת מטומטמת, ולא לדאוג לשמירות ותורנויות..
אני לא מסגולת לתאר איזה הקלה אני מרגישה עכשיו.
לא משנה מה אחרים חושבים על זה, אני יודעת שאני לא עושה טעות, כי זה קודם כל החיים שלי ואני יודעת שעוד חודש שם והייתי פשוט מתמוטטת.
אז אני מאחלת לעצמי הצלחה בחיים האמיתיים, נקווה שהכל יהיה טוב.
עכשיו אני הבנתי איך אני מרגישה- אני מרגישה כאילו קמתי לתחיה, כאילו חזרתי לחיים הנורמליים שלי שהיו בהמתנה,
חזרתי לעצמי.
וזה מרגיש כ''כ טוב..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
