נפגשתי איתה היום. פעם שלישית. עשינו סיבוב במרכז המסחרי וישבנו בארומה. אני לא מבין אותה. היא משונה. היא לא דומה לי בכלל. היא לא דומה לאף אחד שאני מכיר. היא חכמה ובוגרת אבל אדישה להחריד. אדישות טוטאלית. אני מחפש את הרובד העמוק שלה. שבו היא מדברת על הרגשות שלה. מחפש בכל מיני כיוונים. נאדה. לפעמים נראה שהיא פשוט רדודה. אבל אז היא מבריקה באיזה אמירה נבונה ומשאירה אותי מבולבל לגמרי. היא לא מתאימה לי. אין בזה צל של ספק. אבל אני ימשיך איתה את הקשר. כל עוד זה דורש ממני לכתוב לה SMS מפגר מידי פעם ולשמוע את הסיפורים המתישים על החברות שלה. אני ימשיך כי אין לי משהו אחר ברקע. וגם כי אני לא יסלח לעצמי אם אני יזום (בפעם המי יודע כמה) את הפרידה. יש לה גוף מתוק וחלק אבל חסר משוב. נשיקה בפנים הורסת לה את המייקאפ, נגיעה בגב מקררת לה את הגוף. ובכלל היא לא אוהבת ש"מציקים" לה. לעזאזאל, איזה מין בחורה זו? אני לא מצליח לדמיין אותה בשום סיטואציה שוכבת עם גבר. היא פשוט לא מתחברת להוויה המינית. היא טוענת שהיא לא לסבית. אבל עם כל הסיפורים שלה אני לא יכול שלא לחשוב על כיוון אחר. יכול להיות שהיא התחילה לעלות על ההבדלים בינינו. כך זה נראה מהיחס שאני מקבל בזמן האחרון. שוב אני צריך לתרגל את מלאכת החיזור המשפילה. חשבתי שעברתי את השלב הזה. בכל אופן יהיה מדכא לחשוב ששנינו פיספסנו אחד את השני בגלל קצר בתקשורת או בגלל תחפושת טובה מידי. אני עוד מקווה שאתבדה.
התקשרתי הביתה ואבא ענה לי. שאלתי לשלומו והוא לא הגיב. קרא לאמא שלי. הממזר. אני לא מסוגל לכעוס עליו. הוא מנסה את כל השיטות. בהתחלה זה היה ניתוק. אח"כ קירוב. עכשיו אדיבות מאופקת. הכל בשביל להחזיר את הבן האובד. הוא לא יצליח. הוא לא מבין איפה הבעיה. וגם לא יבין. אני מעריץ אותו על כוח הסבל. הוא בנאדם חזק. אני הייתי נשבר מזמן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
