את ג'ניפר הכרתי בבית קפה. לא הייתי כל כך נואש אבל העינים המושלמות האלה חקרו אותי ולא יכולתי להתעלם. אז ניגשתי וביקשתי וקיבלתי. התחיל טוב. היא עם גוף לוהט, בלונדינית ועינים אפורות גדולות. יומיים אחכ יצאנו. אחרי הגלידה המשכנו לסרט. למחרת כבר אצלה במיטה. היא גמרה מהר ונרדמנו מחובקים. הפה שלה הסריח מטונות של שטויות ומסיגריות זולות. היא מלאת סתירות. טיפשה כמו נעל לפעמים. מלאת סטיגמות ודעות קדומות. העולם שלה מלא בתבניות שמהם לא ניתן לצאת. משפחה מפורקת ומערכת רגשות שבורה לחלוטין. היא פרינססה בעיני עצמה. עם זהות שטחית כמו סוליה. לא היה לזה סיכוי אבל נתתי לה את התענוג לומר את המילה האחרונה. שיטת הפיק-אפ בר הישנה והגרועה שוב נכשלה. הסינון המוקדם כל כך מתבקש.
הרוסיה המשוגעת הייתה נראית שפויה בהתחלה. אחרי חודש ענתה לי. הכל עם חריקות. כלום לא זרם. חבל שלא חתכתי מייד. אני צריך להקשיב טוב יותר לאינטואיציה. נפגשנו. פעם ראשונה, היה מצוין. לרגע חשדתי שהיא בוגרת. פעם שנייה, נגיעות קלות. לא היה מעניין ולא התקדם. התקשורת המעטה בינינו שברה אותה. מתוסבכת כל כך. בפעם השלישית גמרנו עם נשיקה בתולית ומוזרה. אמרה לילה טוב ונעלמה לתוך החושך. אחרי זה כתבה לי שזה יותר מידי בשבילה. לא האמנתי שקיימים כאלה. עוד הייתי עלול לחשוב שהיא אגואיסטית. פסימית ומחפשת צרות. אבל היא רק ילדה סגורה ותמימה שלא מבינה את החיים.
עם ההיא מהלימודים היה חיבור מרגע שנפגשנו. מרוקאית יפהפיה עם פנים מלאכיות וגוף שמחסיר פעימה. אז היה לה חבר. אחר כך היתה לי חברה. עכשיו יש לה שוב חבר. חתונה בקרוב. לא היינו מסונכרנים. אז היא יזמה. היא לא תיתן לחיים לחלוף מול עיניה. הגיעה אלי בלילה מאוחר לשעתיים של ריגושים והגשמת חלומות. נכנסתי אליה בלי שיחות מוקדמות ובלי דיונים מעייפים. היא רעדה לי על הכתף. היא שלמה עם זה ואני לא שופט אותה. בפעם השנייה הגעתי אליה. עייף עם מצב רוח מחורבן. שיחקנו את המשחק. נכנסתי גמרתי והלכתי. משהו בה דחה אותי. אבל אני אמשיך איתה כי חלומות של אמיצים חייבים להתגשם. לא הכל אנחנו מבינים.
השחיינית לא יודעת לאהוב. נפגשנו במלון. היא לא יודעת ולא מבינה את עצמה. היא מונעת מתשוקה חייתית ואז מתחרטת. שקופה כל כך. התנשקנו כמו ילדים. זה המשיך משם. ולא בגללי. אחרי שבוע אצלה במיטה. סיפרה שהיא בתולה אבל לא ויתרה. התשוקה שלה ניצחה זמנית. אבל תחושת האשמה הכריעה לבסוף. חתכנו בלי נקיפות מצפון. האם יכול להיות שהרווחתי מלחמת בוץ מעניינת? המשך יבוא
עם הראשצית עשינו הכל לפי הספר. כמעט.
כמה ימים של פלירט טקסטואלי. עברנו על הפרטים הטכניים החשובים. איפה מה מתי כמה ולמה. אבל זה נשאר שם. לא התקדם.
אחרי חודש חזרתי לווידוא הריגה. הופתעתי. דברים התקדמו. היא חיפשה את הנורמליות. גם אני. קולות וברקים כבר לא מרשימים אותנו. אז לא לוקחים סיכונים הפעם. וגם לא סוגרים עניינים. הכל פתוח הכל הפיך והכל שפיך. זו ההחלטה שהתגבשה.
דייט ראשון לדיונים ברומו של עולם. כי בתכלס זה הכי חשוב. אמנם לא נדבר על זה יותר מדי בחודשים הקרובים אבל זה מה שיקבע את הזוגיות לטווח הארוך. בפגישה ראשונה אני מרשה לעצמי הכל. לשאול את פרטי הפרטים. לא לקבל תשובות שטחיות ומתחמקות. זהו הזמן הטוב ביותר לחזור אחורה לפני שדברים מסתבכים. אז שאלתי הכל. וסיפרתי הכל. ולא סיפרתי כלום. בנוהל המוכר. דיברנו על כל הדברים שאסור לדבר. על אקסים ואקסיות. על חתונה וילדים. על ציפיות והשקעה בזוגיות. על הנפש הטובה מסצ'ואן. על בגרות ורצינות. על לבבות שבורים.
בדייט שני היינו בסרט. מקום מושלם בשביל לבדוק אם יש עניין ומשיכה פיזית. גם זמן טוב לחזור אחורה. היא נשענה לי על הכתף וליטפה לי את היד. לא היה דרמטי בשום שלב. הכל היה הגיוני ובשליטה. אבל האצבעות המשוטטות שלה נתנו לי להבין שיש התעניינות. אחכ הסתובבנו ללא מטרה. ניסינו פה ושם ובסוף מצאנו את עצמנו מתנשקים על ספסל. יותר מזה חוקי הדייטים לא אפשרו.
הדייט השלישי היה למחרת באור יום. היא יזמה והשקיעה. מה שרואים ביום לא תמיד רואים בלילה. התאכזבתי קצת. אבל היא דאגה לשפר לי את התחושה. היינו קרובים מאוד. לא ויתרנו על אף פיסת גוף.
בדייט הרביעי הסתובבנו פה ושם. התנשקנו במקומות סוריאליסטיים והמשכנו בטבעיות אליה למיטה. הכל נורמלי, הגיוני, ועם פרפרים ככ עדינים שלא מדברים עליהם. כדי לא לפגוע בהם ולהרוס את הקסם.
אז השלב הזה בזוגיות שהאנקדוטות והשיחות הקטנות כבר לא עומדות בפני עצמן אלא מתקשרות לחוויות משותפות? בדיוק שם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
