ג'ימי לנצח

לפני כמה ימים, בבוקר, כשנסעתי לבצפר, העברתי בראש תמונות ממה שהיה לנו יחד, אז, מזמן..

נזכרתי בפעם הראשונה שנישקת אותי..הרגשתי אז בעננים...הייתי אז בעננים...

שמעתי את המוזיקה של אז והכל חזר אלי... תמונות מאז...פלאשבקים...זכרונות...תחושות... והמילים שאמרת לי לפני... מילים ריקות..

שחזרתי ביני לבין עצמי את הרגעים שלנו...ויכולתי ממש להרגיש את הידיים שלך עוברות עלי, מחזיקות אותי...והלב נצבט..

ניסיתי להמשיך קדימה, ניסיתי לפתח רגשות לאחרים, אבל משהו שם חסר..

נתתי מעצמי לאחרים, נגעתי..נתתי לאחרים לגעת בי...קיוויתי שזה יקח ממני את האהבה אליך, את הכאב..

אבל לא..

בלילות שרציתי אותך והייתי נוגעת בגברים אחרים וזרים, לא רציתי לדעת. ביקשתי לסגור את האור ועדיין, עצמתי עיניים, עצמתי אותן כדי שרק לא אראה, שרק לא אראה אותי שם.

רק איתך זה היה אחר... רק איתך התפללתי שהרגעים האלו יימשכו לנצח...

אבל מבחינתך אלו היו רגעים ריקים.. ומבחינתך לא היה שם שומדבר אמיתי ששווה לנצור אותו בזיכרון... מבחינתך כל רגע כזה הוא רגע מת...

אני כלכך רוצה להמשיך הלאה, אבל לא מסוגלת...

אני לא רוצה להתמסר שוב לאנשים שבבוקר אחרי זה יעמידו פנים שהם לא מכירים אותי..

אני לא רוצה..

אני כלכך רוצה לשנות, לגרום לך לראות אותי בצורה אחרת, לגרום לך לראות את מה שהיה לנו בצורה אחרת, להרגיש את מה שאני מרגישה, לכאוב את מה שאני כואבת... לאהוב...

אבל זה לא יקרה, זה אף פעם לא קורה.

ועד אז, גם כשאני של אחרים, אני שלך בעצם... אין טעם לשקר לעצמי ולהגיד שלא..

עד אז, הנסיונות שלי להתאהב מחדש הם פתטיים וחסרי סיכוי..

עד אז, החורף הזה, וגם החורף שאחריו, וגם הבאים אחריהם, יהיו קרים ואפורים, וקשים...הכי קשים בעולם...

עד אז, אני שלך.... ואולי גם אחרי זה..

ג'ימי