ג'ימי לנצח

דווקא החום של הימים האחרונים עשה את הכל קל יותר, אבל המצב, בלי קשר למזג האויר, במגמת ירידה, ככה, שלמרות השמש שיצאה קצת, לא נראה שיפור באופק..

אח שלי התגייס היום..

לשיריון..

ליווינו אותו בבוקר לטבריה למקום שבו מתגייסים... אבא, אמא, מיכאל אחי הקטן, חברה שלו ושניים מהמושב, חברים גם כן...וישבנו איתו קצת לפני שהוא עלה לאוטובוס שנוסע לבקו''ם, וקצת צחקנו, וקצת שתקנו...ושמענו מוזיקה, וצילמנו בראש את הרגעים האלה, שהוא לא ממש חייל, אבל גם כבר לא ממש על אזרחי.. רגל אחת שנכנסה כרגע לצבא ורגל נוספת שתיכף מצטרפת אליה..

ואז הקריאו את השמות וקראו לכל החיילים החדשים לעלות לאוטובוס...

ופתאום היה כלכך הרבה מה להגיד, אבל משהו נתקע בגרון... אז עמדנו ושתקנו..

"סיון יותם", הקריאו את השם שלו, ואני התחלתי לבכות... כולם חיבקו אותו, כל אחד בתורו ואני לא הייתי מסוגלת, הסתכלתי עליו והלכתי משם ובכיתי.. תוך כדי שהוא מחבק את כולם, התחיל שיר של הפינק פלויד, השיר האהוב עליו, אחד האהובים, מתוך dark side of the moon... ואמא בכתה.. ואני בכיתי.. ויותם הלך לאוטובוס שנוסע לבקו''ם..וכולנו חזרנו הביתה..

נסענו בשקט... שתיקה מעיקה כזאת, כולנו עם מחנק בגרון ודמעות בעיניים..

אני יודעת שיהיה לו טוב שם, ושזה חוויה מדהימה שהוא חיייב לעבור.. אבל אני דואגת לו... מאוד..