מעלים אותי למעלה, מורידים אותי חזרה
אומרים לי שהלילה נגמר ושהיום עלה
ברדיו הודיעו שהמחשב כבר מצא שם למלחמה
אפשר להרגע
ואין מכאוב, ואין עוד פחד
אין אהבה שלא פוגשת ייאוש
יכולנו להיות עדיין ביחד
מה נשאר לנו, רק סיכוי קלוש
שונא את המיטה כשאת לא בתוכה
שונא את הרחוב שמסתיר כמה את יפה
מקנא בכפתורים שעל בד חולצתך
נוגעים לא נוגעים בגופך
ואין מכאוב ואין עוד פחד
אין אהבה שלא פוגשת ייאוש
יכולנו להיות עדיין ביחד
מה נשאר לנו, רק סיכוי קלוש
קצת שלי, הרבה של אחרות, קצת איתי, הרבה בזיכרונות מתוקים..
אני חושבת עליך, מריצה בראש תמונות שלנו מכל מיני רגעים אסורים וסוריאליסטיים.. ולא רוצה להרפות מהזיכרונות, לא רוצה לשכוח, ולא רוצה להאמין שדברים כאלה באמת קרו, קורים...
לא רוצה לחשוב על עצמי במצב כלכך אסור... לא רוצה לחשוב על עצמי בסיטואציה כזאת... אבל לא מסוגלת להתכחש לזה... כי זה אתה..
רוצה לראות אותך, לשמוע אותך, להרגיש אותך בכל רגע...
כל יום שעובר ואני לא רואה אותך הוא יום ריק...
רוצה להיות שלך...
ורוצה לשכוח, למחוק הכל, כי זה אסור, וזה לא באמת טוב לי... כי כל מה שיש בינינו מזוייף...
אני רוצה אותך ורוצה לשכוח..
רוצה אותך רק כדי להרגיש שייכת למשהו..
רוצה אותך רק בשביל מגע קר..
רוצה אותך ורוצה לשכוח..