ג'ימי לנצח

כבר לא כאב לי בגללך, יכולתי לשמוע אותו מדבר עלייך שעות וזה היה נראה לי הכי טבעי והגיוני, כבר לא הרגשתי כאילו הוא עושה לי דווקא כדי להכאיב לי...

אחרי 4 חודשים בערך, סופסוף הרגשתי שהתחזקתי, סופסוף הרגשתי שאני שווה משהו, אפילו קצת..אבל שווה...

אז אמרתי לעצמי שצריך לסגור דברים יפה, ולא כמו שסגרנו בפעם הקודמת...

הייתי בטוחה שזה לא יעשה לי כלום...

אבל מה אני יכולה  לעשות שפתאום הקול שלך עשה לי משהו? והלב נצבט כשראיתי את התגובה שלך בבלוג..? 

חשבתי שאני יותר חזקה... אבל אני לא..

חשבתי שאני יכולה להתמודד איתך אחרי הכל... אבל אני לא...

מתישהו יהיה בסדר... נראה לי..

מתישהו אני אבין שאני שווה משהו..

מתישהו אני אלמד לא לעשות השוואות...

ועד אז, רחוק מהעין רחוק מהלב...

עד אז, אני מעדיפה לא לשמוע ממך, אני חושבת שעדיף לי ככה..

עד אז, אני פשוט שוכחת אותך.... ואת תשכחי אותי....כמו שעשית עד שהזכרתי לך....

את לא באמת צריכה אותי... ואני לא צריכה אותך...

היה נעים להכיר...

עוד יותר נעים לי כרגע לדעת שאני יכולה להתחיל להמשיך...אבל לא כמו פעם קודמת...

עוד יותר נעים לי כרגע שאני יודעת כלכך הרבה דברים שאת לא..ושגם לא תדעי... ושאיכשהו יש לי פור עלייך...

מה לעשות שאני נתפסת על קטנות והופכת כל דבר לתחרות? ככה אני? לא..

אבל ככה אני מתנהגת כשאני נפגעת.

שירלי אני לא כועסת עליך...

אני באמת (והפעם אני באמת מתכוונת לזה!) שמחה שהדברים התגלגלו ככה, ואני התנתקתי ממך, או שאת ממני... הכי טוב ככה..

נכון??