ג'ימי לנצח

בשבוע האחרון, לכבוד יום כיפור המתקרב, התקיימו בסביבה הקרובה אלי  לא מעט שיחות בנושא חטאים וסליחות. בכל שיחה כזאת נכחו כמה טיפוסים:

הטיפוס המתכחש: "אני לא עשיתי שומדבר רע לאף אחד, זה בכלל אשמת החברה שלי לשעבר שבגדתי בה ואין לי מה לבקש ממנה סליחה על זה.. ואני לא צריך להתנצל לפני ההורים שלי על הדיבור שלי אליהם כי זה הם שעיצבנו אותי וגרמו לי לדבר ככה...בכלל, אני לא אחד שפוגע באנשים, זה אנשים גורמים לי לפגוע בהם אז אין לי על מה להתנצל או לבקש סליחה מאף אחד. "

הטיפוס המתחכם: "יש כלכך הרבה אנשים שצמים בכיפור, לא נראה לי שאלוהים יעבור אחד אחד ויבדוק מה מצב הקיבה שלו, זה לא באמת קריטי אם אחד פחות יצום.... וחוצמזה אני לא חושב שהרעבה עצמית תמחק את הטעויות שלי."

הטיפוס המתלבט: "כבר ביקשתי סליחה מכולם וכולם סלחו לי, אז אני אמור לצום או לא? טוב נו אולי אני אצום ואראה סרטים בדי.וי.די או משהו..."

הטיפוס הספקן: "צום יכפר על חטאים כמו רצח או אונס? מזה החרא הזה חחחח מי המציא את השטות הזאת שצום מכפר על חטאים? לדעתי אין קשר בין שני הדברים. ביום כיפור אני אשב על כמה פחיות בירה, אצפה בסרטים פורנוגרפיים ואשמע דפש מוד בריפיט.. ואם אחליט לסלוח לעצמי על חטאים שחטאתי אלוהים יסלח לי גם כן."

ותמיד אחרי שכל אחד מהטיפוסים הנ''ל נושא את נאומו ומציג את דיעותיו לראווה גם לי יש מה להגיד, להגיד שאני מצטערת אם פגעתי, איכזבתי, שיקרתי, הכאבתי, טעיתי או התנהגתי בחוסר רגישות, ושיהיה צום קל וגמר חתימה טובה, מי יתן והוא ידון את כולנו לכף זכות, גם את המתכחשים והמתחכמים, המתלבטים והספקנים..

קיבלנו יום בשנה, יום אחד בו יש לנו צ'אנס לכבס את הנשמה ולשטוף ממנה גם את הכתמים הקשים באמת. באף דת אחרת אין יום כזה, אנשים יכולים להיסחב במשך שנים עם אבנים ענקיות על הלב ומחנק נוראי בגרון בלי שיינתן להם צ'אנס להפטר מזה.

במקום לזלזל בהזדמנות הזו שניתנה לי, במקום להתחכם או לצחוק על זה אני מנצלת את הטיימינג כדי לבקש סליחה. אני יודעת שזה נשמע קצת מאולץ ומרגיש כאילו שאני לא באמת מתכוונת לזה, אני בטוחה שיהיו מי שיקומו ויגידו שאם לא היה יום כיפור לא הייתי אומרת סליחה, אבל זה לא ככה, דווקא בגלל שיום כיפור בפתח קל יותר לבקש את הסליחה ועדיין זה לא מוריד מערכה ומהאמיתיות שלה.

כל מי שנפגע ממני, כל מי שפגעתי בו -בכוונה או לא- אני מתנצלת. אני יודעת שהיו כאלה שפגעתי בהם מאוד ושהסליחה עכשיו כבר לא עוזרת ולא מטשטשת את הצלקת שנשארה להם בפנים. אני יודעת שלפעמים הגזמתי ונסחפתי עם הפגיעה שלי רחוק מדי, ושהיו פעמים שהסתנוורתי והתעוורתי מכעס ושנאה ואפילו לא שמתי לב שאני פוגעת באנשים סביבי. אז אני מצטערת.

מהמקום הזה שבו אני נמצאת עכשיו- מקום של השלמה ופרספקטיבה אובייקטיבית על החודשים האחרונים- קל לי יותר לסלוח. אני מכירה בטעויות שלי ויודעת להצביע על הרגע בו לא הייתי בסדר. אני יודעת להתנצל בזמן ולא כשמאוחר מדי, ואם כבר מאוחר מדי אבל אני מרגישה צורך להתנצל אני לא דוחה את זה.

צום קל, גמר חתימה טובה ושנה קלה ונעימה לכולם.

שבת שלום.

נעה.