ג'ימי לנצח

אני ראיתי את זה אצל הנביא. הוא קיבל את ההשראה מהדודה. אבל דפנה היא הראשונה באמת.

דלת מסתובבת גדולה (אם הייתי מזדיינת עם הבלונדיני).

פועלת מתוך דחפים פיזיים בלבד התחלתי לפלס דרך אל הבלונדיני. משהו באותו ערב הרגיש לי אחר.

עצרתי כמה צעדים לפניו וביקשתי מהברמן עוד צ'ייסר של ג'יימסון. שתיתי, דמעתי והמשכתי ללכת. בכלל, הכל היה נורא מוזר באותו ערב, הייתי בחורה אחרת לכמה שעות. משוחררת יותר, ממוקדת יותר.

אני לא שותה בדר''כ. גם בגלל גילי הצעיר אבל בעיקר כי אני מפחדת לאבד שליטה. אותו ערב, אחרי התנזרות של 3 חודשים ידעתי שאיבוד השליטה יהיה רק ההתחלה.

רוקדת בגמלוניות, מפזרת חיוכי אלכוהול לכל עבר ומתקרבת כאילו-לא-בכוונה אל הבלונדיני שהיה הרבה פחות יפה במבט מקרוב. הוא נגנב מהחופשיות שלי ואמר שאני מאוד סקסית. אני המשכתי לשחק את המשחק ולגרום לו לחשוב שאני יודעת מה שאני עושה.

רוקדים קצת, מחליפים כמה מילים סתמיות שנבלעות בתוך המוזיקה ונותנים לגוף לדבר במקומנו.

הידיים שלו מחבקות ואני מחובקת. לוחשת לו באוזן שמבחינתי אפשר ללכת והוא, מעט מהוסס, מושך לי את היד ואנחנו יוצאים.

יורדים במדרגות ונכנסים לאוטו שלו. הוא מדליק את האור ואומר לי שאני יפה. אני מחייכת וחושבת לעצמי שהוא דווקא לא ממש יפה ושהתאורה העמומה בפנים היטיבה עם פניו. במקום להגיד עוד כמה מילים סתומות אני מושכת אותו אלי לנשיקה שמהר מאוד הופכת ליותר. הוא דווקא מנשק טוב ואני מוצאת את עצמי נהנית למרות שאני לא טיפוס של נשיקות. הסבלנות שלי נגמרת ואני רוצה לקדם עניינים. הוא פחות בטוח, מרגיש קצת מאויים  מול הביטחון העצמי שאני מפגינה אבל עושה את העבודה. תוך כמה דקות של אש ושיאים חדשים אנחנו הופכים לסמרטוטים, בובות מתנפחות שברח להן האוויר.

נושמת עמוק, מסדירה את הדופק, מתלבשת ויוצאת מהאוטו.

ללילה אחד נדמה לי שאני טורפת.

שנתיים אחר כך (כי שרמוטות פתטיות לא משתנות).

עדיין מחכה ממנו לטלפון.

דלת מסתובבת קטנה (כי אני בסה''כ בחורה דיי סולידית).

הוא שונא בחורות קלות להשגה, איזה מזל שאני פחדנית ושלא היה  לי אומץ להזדיין איתו באותו ערב. איזה מזל שהמשכנו להסתכל אחד על השני משני עברי הבר לאורך תקופה קצרה.

איזה מזל שמצאתי חן בעיניו ושהיה לו את האומץ לגשת.

מחר נחגוג 6 שנים ו3 חודשים ובאפריל, יומיים אחרי יומולדת 23 שלי אנחנו מתחתנים. 

נו, לא באמת.