ג'ימי לנצח

"הביאו את הציירים

 שיציירו אותי בצבעים חדשים

הייתי רוצה לשיר בצעקה גדולה

אבל עכשיו אני אשיר

כמו מכונת אהבה שבורה..."

(אלג'יר/ הביאו את הנגרים)

כנראה שהתבגרת.

סופסוף.

שנתיים שאנחנו באון אנד אוף שלנו.

נפגשים,

מתחברים, כל אחד למקום הכי אגואיסטי שלו,

ושוכחים עד לפעם הבאה.

ב31.10 בשעה 00:17 קיבלתי ממך את האסאמאס האחרון שהודיע לי שבאותו ערב לא נוכל להיפגש כי החברה יושבת עם אצבע על הדופק ובודקת את הנאמנות שלך. ככה אמרת אבל לי היה ברור שאלה לא מילים שלך, ושאם היית רוצה היה נפגש איתי באותו רגע.

כנראה שהתאהבת, אחרת איך לי שום הסבר הגיוני לעובדה שלא ניצלת הזדמנות לבגידה.

עד לאותה שיחת אסאמאסים הייתי בטוחה שהפגישה הבאה שלנו תתרחש אוטוטו ושאין לי מה להתחיל להתגעגע.

אחרי אותה שיחת אסאמאסים הבנתי שאתה ואני כבר לא און אנד אוף.  שאנחנו יותר לכיוון האוף עם אופציה לשיחה סתומה שתנסה לסכם את מה שהיה ולא היה בינינו.

הייתי שמחה בשבילך שסופסוף אתה מצליח לשמור על נאמנות לבת הזוג החדשה לאורך זמן.

הייתי שמחה בשבילי שאני לא סמרטוט, ושאנחנו לא נפגשים כל עוד הסטטוס שלך לא מאפשר פגישה.

הייתי שמחה ששנתיים קשות ומעייפות הסתיימו ואני אפילו לא בוכה, הייתי בטוחה שזה אומר כלכך הרבה ושזה מראה כמה שהתבגרתי ולמדתי לקחת בקלות.

אבל בלי ששמתי לב התיישב לי איזה גוש בגרון, עצב נוראי שחלחל בלי ששמתי לב והציב אותי במצב חדש.

השמחה ששמחתי היתה שמחה סינטטית והעצב שהרגשתי היה אורגינל 100%.

ולמרות שכאכבתי לא בכיתי. למרות שכאבתי לא נתתי לעצמי להישבר. עטפתי את הלב בתחבושת אלסטית והרוותי את הצימאון באדקס פורטה 400, משכך כאבים שישכח את כאב הלב שלי.

הלבד שהרגשתי התגבר כשמצאתי את עצמי במדבר, נזכרת ברגעים שהיו לנו. הלבד שהרגשתי החל לצרוב לי בגרון כשהבנתי במכאן זה אני לעצמי, ושאם לא אחזיק את עצמי עכשיו אני פשוט אשבר.

תחושת הלבד לבשה צורה של דמעות רק כשנחתכתי חתך קטן, סמוך לציפורן, וכשהתחלתי לדמוע כבר לא יכולתי לעצור את הבכי. בכיתי עד שהוקל לי.

אתה תפוס חזק ואני שמחה שטוב לך, וברור לי שגם ככה לא באמת היה לנו פוטנציאל לקשר בריא. שלא באמת היה לנו סיכוי.

מתי יגיע תורי להיות מאושרת ולהפסיק להיתלות בחסדיהם של מניאקים תורנים שיטלטלו את עולמי מקצה לקצה.?

כמאמר המשורר- עכשיו אני אשיר כמו מכונת אהבה שבורה.

נעה