brake the silence

את בטח מתה מאושר מהצעקות האלה ביני לבינו.. נכון? מתה שאני אעזוב את הבית ואשאיר אתכם לבד, משפחה חדשה וחמודה. חושבת שאני ילדה מפונקת ומעצבנת. בוא נראה אותך כל השנים האלה..

ואתה! אני לא רוצה לראות אותך או לשמוע אותך או לדבר איתך, נמאס לי להיות שק החבטות של כולכם! אני לא פה כדי שתוציאו עליי את העצבים שלכם. אתם רק יודעים להעיר ולהוריד אותי למטה, לא רואים כמה אני עוזרת עם הבנות, כמה אני כן עושה, ולמה? כדי לא לקבל הערכה כדי להרגיש לא רצויה, להרגיש מכוערת יותר ממה שאני מרגישה? לפני רגע הראיתי לגוף שלי כמה אני "אוהבת" אותו.. עצרתי את עצמי מלבכות על איך שאני נראית ואיך שאני מרגישה.. אני לא צריכה את הצעקות שלך, את העצבים שלך את הגועל שלך, את הכלום שלך! אתה לא נותן לי כלום חוץ מכאב. רק מכאיב ורק צריך שארצה אתכם כל הזמן, ואמשיך להיות מושלמת וילדה קטנה ומפגרת. לא יכולה יותר ולא רוצה יותר.

אני מתגעגעת אליו. עזבתי אותו, אבל אני מתגעגעת אליו..

אני חושבת עליו ולא נותנת לעצמי להתקשר אליו כי כבר לא יכולה. כי התנשקתי עם מישהו אחר, וזה לא משנה שהוא לא שלי וזה לא משנה שאני לא חייבת לו כלום. אני זונה, וארגיש יותר כמו אחת אם אתקשר אליו, תכלס זה דברכ טוב, כי אסור לי להתקשר אליו, אני צריכה לשים אותו מאחורי ולהמשיך הלאה, לא משנה כמה זה קורע אותי, לא משנה שהוא הבן אדם היחיד שאהב אותי.. אולי גם הוא לא.. איך אפשר לאהוב אותי.

כולם סביבי מושלמים וחיים ועושים ומתקדמים. נושקת ל26 ועוד לא התחלתי לימודים.. לא גרה לבד, כל כך מפחדת מזה, חולה כל הזמן, כל הזמן כל הזמן! נמאס לי להיות חולה, נמאס לי לפחד מהכל. נמאס לי להיות עם חום וחולשה ודופק ושטויות, ולא מוצאים כלום.

נמאס לי ממני, נמאס לי לחשוב, אני חושבת על הכל, על כולם, על מה מותר לי להגיד מה מותר לי לעשות מה יפגע באנשים ומה עליי לעשות כדי לשמור על כולם, איך להתלבש? איך לכל הרוחות להתלבש כדי שלא יראו אותי. איך לא לאכול כשאסור לי לצום? המצב הבריאותי גם ככה ברצפה.. אסור להתחיל עם השטויות של האוכל שוב. מה זה ייתן? עוד אישפוז?

זה לא שאני רוצה להיות רזה כדי שירצו אותי או יחשבו שאני יפה.. אני רוצה להיות קטנה, קומפקטית, בלי גוף נשי, להיפך, שלא ירצו לגעת בי, להיות שברירית להיות טהורה, להוציא את כל הזבל הזה שיש בתוכי.

אין טעם לכלום. אני אפילו לא מסוגלת לכתוב.