הרפתקאות הצב-נחש

צירוף האירועים (שיפורט בהמשך), ביחד עם הזמן הרב מאז פגישתנו האחרונה, הביא לפגישה עם ביגפוט ומיקסטר. מיקסטר הציע, ואנחנו הסכמנו, לפגישה בפאב אירי, עוד אחד מאלו שצצו במחוזותינו כפטריות אחרי הגשם (ובכולם מוצעת מנה של פטריות – מבושלות בגשם של בירה).

הרעש מחריש אוזניים (איזו להקה מקומית מבצעת גרסת כיסוי איומה ל Sultans of Swing. מרק קנופלר מתהפך בקברו), אבל הגינס זורמת כמים. מהר מאוד השיחה סביב השולחן מתפצלת ל-3. הבנות מדברות בינן, ביגפוט מדבר עם הלקוח האוסטרי שהביא עימו ואני עם המיקסטר. הוא מספר לי איך ההרגשה לחזור ולעבוד עם ביגפוט (או, יותר מדויק, תחת ביגפוט). אני תוהה האם כבר אירע לו אחד מהקטעים המיקסטריים ההם, שתמיד קורים לו.

הוא מיתמם ושואל לאילו קטעים אני מתכוון. אני אומר לו, כמו הקטע עם יובל. יובל היה CTO  של החברה ההיא, והתמחה בציור אליפסות וחיצים ביניהם על דפי בלוק כתיבה צהוב. אחרי סגירתה של החברה עבר מיקסטר לסטארטאפ אחר, לתפקיד ראש צוות. פרט לשני חברי הצוות היה גם יועץ חיצוני (פרילאנסר בלעז) שהיה מגיע לביקורים פעם או פעמיים בשבוע. באחת הפעמים הוא ומיקסטר התחילו לדבר על ההיסטוריה התעסוקתית שלהם, וכשהגיעו לחברה ההיא, שאל הבחור את מיקסטר אם הכיר את יובל ה CTO. "בטח" ענה מיקסטר "עבדתי ישירות מתחתיו". הבחור שאל את מיקסטר מה הוא חושב על יובל, ונענה "אתה יודע – איטי, טמבל, טיפש. בקיצור – אוטיסט. למה אתה שואל?" ענה לו הבחור "כי אני אחיו".

מיקסטר מחייך ואומר, או כמו הקטע עם הנגר. אני מגרד בראשי ומיקסטר מזכיר לי. באותו מקום עבודה, היתה תקופה בה נהג לפסוע לסופרמרקט הקרוב, לקנות ירקות ולחתוך לעצמו סלט ירקות לארוחת הצהריים. כדי לתבל את הסלט החזיק במשרד, על מדף, מעט תבלינים ובקבוק שמן זית. יום אחד, במסגרת שיפוץ שנערך בחברה, הגיעו לחדרו המזכירה והנגר שביצע את עבודות העץ, בחור דתי מבוגר. הנגר ביקש מהמזכירה לפנות את המדף הקיים, כדי שיוכל לפרקו וזו שאלה את מיקסטר מה עליה לעשות עם בקבוק שמן הזית. מיקסטר ענה, ללא היסוס, "למרוח אותו על גופך העירום ולדגמן לי". אחרי שנגמרו עבודות השיפוץ סיפרה לו המזכירה שהנגר היה לא אחר מאשר אביה.

אנחנו לוגמים עוד לגימה מהבירה, ונזכרים בקטע עם אלן. בריאיון עבודה, לפני כמה שנים, שוב עברו עם מיקסטר על ההיסטוריה התעסוקתית שלו. כשהגיעו לשמה של החברה בה עבדנו ביחד שאלה אותו המראיינת אם ידע שהחברה נסגרה. מיקסטר ענב שבוודאי, הוא לא יחמיץ ידיעה כזו. המראיינת שאלה אותו אם הוא לא הצטער לשמוע על כך והוא ענה לה שלא ממש. "בסה"כ עבדתי שם, ואת המשכורות וכל מה שהגיע לי קיבלתי, אז למה שיהיה לי אכפת? נכון, היו לי חברים שעבדו שם בזמן הסגירה, והצטערתי שעבר עליהם זעזוע כזה, אבל מהר מאוד כולם הסתדרו. היחידים שנדפקו היו שני המטומטמים ששמו כסף על החברה הדבילית הזו, איך קראו להם, יורם ואלן." המראיינת החווירה לרגע ואחר אמרה "אתה יודע, אלן הזה – אבא שלי".

אנחנו צוחקים ומסכמים שמיקסטר עובד תחת ביגפוט רק שלושה חודשים וקצת, אז עוד יש לו זמן, אבל זה בלתי נמנע שיקרה לו משהו דומה גם שם.

עדכון לעניין פתוח ישן

כשבועיים לפני פגישתנו המשמחת בפאב, ראה מיקסטר מישהו שנראה בדיוק כמו עומר, ידידנו משכבר הימים, יוצא מחדר האוכל של החברה. חיפוש זריז ברשת הפנים ארגונית העלה שהנ"ל שינה את שמו (בשנית), הפעם ל"עומר גולדסון", והוא עובד בחברה כדירקטור שיווק. פנייה זריזה לקב"ט העלתה קורות חיים משופצות-היטב, מהן נעדרו (כמובן!) החברות מהן סולק בבושת פנים ובמקומן נוספו משרות פיקטיביות נוספות. כמו כן הסתבר שהוא התקבל לעבודה בנוהל מקוצר, ללא ריאיון כח-אדם. טחנות הצדק טחנו לאיטן, ולפני שבועיים נעלם שמו מהרשת, עד הפעם הבאה.

ועוד משהו על פאבים איריים

היזהרו בכיסוני הבשר, שמהם תבוא הקאה! טעות בבחירת המנה בפאב אירי אחר, בליל אמש, עלתה לי בלילה מענג בחברתם של האדונים ראלף ויואי (ע"ע), ממנו עוד טרם התאוששתי. בל תאמרו "לא ידענו".