- הלו?
- שלום.
- זה קפוצ'ון? אני בקשר לדירה.
- כן, מה אתה רוצה לדעת?
- מה השכר בדירה?
- 2600 שקל לחודש.
- אבל מה השכר?
- אמרתי לך, 2600 שקל.
- מה שקל? דולרים, דבר בדולרים, גבר!
- הלו?
- הלו, שלום.
- קפוצ'ון? שלום, זה חזי.
- מי זה??
- חזי, בקשר לדירה.
- חזי, אני מכיר אותך? דיברנו כבר?
- לא, זה חזי. מ"תיווך חזי".
- אה. מה אמרת? אתה מתווך?
- חזי.
- ומה אתה רוצה?
- יש לי זוגות שרוצים לראות את הדירה.
- לא פניתי לשום מתווך. בשביל זה פרסמתי באינטרנט.
- כן, ראיתי. אני. חזי. אז מתי אני בא לדירה עם הזוגות?
- אתה? אתה לא בא לשום מקום. רוצים לראות את הדירה, שיתקשרו אליי.
- אבל אני חזי! מ"תיווך חזי"!
- אני לא מכיר אותך. ביי.
- הלו!
- כן.
- שלום, אני מתקשרת בקשר לדירה. אני יכולה לשאול אותך כמה שאלות?
- בוודאי.
- הרחוב, שבו נמצאת הדירה.
- כן.
- הוא ירוק?
- הוא מה???
- ירוק.
- מה זאת אומרת, ירוק?
- הוא ירוק? עצים, יש בו עצים?
- כן, יש בו עצים.
- אז הוא ירוק?
- תראי, זה רחוב ברמת-גן, לא באמזונס. יש בו עצים, והפארק לא רחוק.
- תיכף תשמע את שאר השאלות שלי, ותבין.
- (אני ממתין בכיליון עיניים, יא מטורפת בבירקנשטוק) כן.
- כשאני פותחת את החלון, מה אני רואה?
- (המממממ. רעש חרישי של גלגלים מתרוצצים במוחו החבוט של קפוצ'ון). את מה שיש בחוץ?
- לא, אני מתכוונת... תראה, אני, מאוד חשוב לי שיהיה ירוק.
- כן, ירוק.
- חשוב לי, בדירה שלי, כשאני פותחת חלון, לראות ירוק. עצים.
- (אז אולי לא תחפשי דירה ברמת גן?) אני מבין.
- אז מה אני רואה כשאני פותחת את החלון?
- בניין.
- (שתיקה)
- (שתיקה)
- (שתיקה רועמת. אפשר לחתוך את המתח באויר בסכין)
- את יודעת, זו בסה"כ עיר (בואי ניפרד כידידים). יש פה בניינים. כשאני פותח את החלון, אני רואה את הבניין ממול. כשמישהו בבניין ממול פותח חלון – הוא רואה את הבניין שלי (ואולי הוא רואה אותי פותח חלון, ורואה אותו רואה אותי פותח חלון ורואה אותו).
- אני מבינה. טוב, תודה.
- בבקשה. ביי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
