יושב לו הקפוצ'ון הנכה בביתו, בלא מעש. קודם לכן עזרו חבריו הטובים (ג'ינג'י וכושה – אין כמוכם, אחים שלי!) להעביר את שאריות הציוד של זוגתו לדירה ("4-5 ארגזים גג" או, בתרגום לעברית, וכדבר המשורר – מטפחת, אמתחת, ילקוט לא קטן, צנצנת, קנקנת, צרור גודלו חצי עינב – וכלבלב). הקפוצ'ון בילה את הזמן בשריקת שירי לכת, חיטוט מתחת לציפורניו ובהייה במספרי הבתים ברחוב, תוך שזוגתו צועקת עליו "דיר באלאק אני תופסת אותך מרים משהו!".
הגיעו הפקלאות לדירה בשלום, צוות הסבלים הנמרץ הושקה ושב לביתו, החלה הזוגה לפרוק את הארגזים בשצף-קצף. רק העז הקפוצ'ון להעיף מבט בוחן בתכולת אחד הארגזים, ומיד נשמעה נהמה מצד החצי היפה "תתרחק משם! ושלא תבכה לי בלילה, כשאתה לא נרדם מרוב כאבים!". לתמיהתו, האם הוא אמור להתנדנד בערסל בעוד היא עושה את כל העבודה, נענה "לך תכתוב איזה פוסט או משהו". "על מה אכתוב פוסט?" תמה לעצמו גיבורנו, בעודו מבכה עוד סופ"ש אבוד, בו לא יוכל לטייל עקב מצבו הרפואי. בספונטאניות, יש מאין, צצה לה ועלתה הטיוטה הבאה.
טסונאמי
(פוסט מחווה לצ'יף יקר)
באחד מאמשים אלה יצא לו הקפוצ'ון לשוט בארץ ולהתהלך בה. הימים ימי חורף עזים, וכך חשב לו הקפוצ'ון, אלכה-נא אל המדבר ואחזה בשיטפון. בדק את תחזית מזג האוויר למחרת, התייעץ באצטגנין החצר, חישב ומצא כי בנחל דלפון אשר במדבר צפוי שיטפון אימתני. מילא את נאד המים, הכין כריכים איכותיים, הוציא את מעילו מהארון ויצא לדרך. אחרי שעתיים נסיעה דרומה החנה את מכוניתו בצעד הדרך, והחל לצעוד. חצה הקפוצ'ון את רמת המדבר, עד שהגיע אל מפלי דילחון, נקודת תצפית משובחת על השיטפון המובטח. הוריד את התרמיל מכתפו, סעד את ליבו ואף קינח בקפה ותופינים. עם תום הכירה, התיישב בניחותא כשגבו אל סלע, והמתין למחזה.
והנה – השמיים כחולים, לא ענן בהם ולא עב, מזג האוויר נעים והנחל – יבש כאחד מספרי החשבון האינפינטסימלי (מתקדם) שהפכו את שנותיו האקדמיות של גיבורנו לעינוי מתמשך. עמד הקפוצ'ון לארוז את מיטלטליו ולשוב, אבל וחפוי ראש, כלעומת שבא, כשלפתע שמע רעש אימים מכיוון מעלה הנחל. זינק הקפוצ'ון על רגליו, הוציא את הצלמניה מהתרמיל ומיקד את העדשה במפלים. ברגע בו הגיע הגל הראשון אל המפלים הספיק לצלם תמונה אחת, עד שתדהמה הכתה בו וגרמה לו לשמוט את האפאראט מידו. על גלי השטפון האדיר רכבו עשרות ומאות תאילנדים זעירים, מהם רוכבים בניחותא על מגשי בננה-לוטי ומהם נאחזים בייאוש בקליפות אננס, ועם עוברם לידו לא התבלבלו וקידמו אותו בקריאות "סאוואדיקאאאא" נרגשות. מלב המערבולת הגיח גל אדירים, ואחרי שהספיג את הקפוצ'ון מכף-רגל ועד ראש, שמט לידו שתי דמויות מדובללות ומרוטות-למראה.
הביט בהם הקפוצ'ון, ומשהו העיר בקרבו תחושת הכרה, מהתחושות של זיכרון שמתפתל לו, חמקמק, סמוך מאוד לסף התודעה, אך מסרב לצוף. הדמויות התעלמו בתחילה לחלוטין מנוכחותו, אך לאחר מספר רגעים פנה אליו אחד מהם, ובקול חולמני אמר "אז'י, רוצה קצת מהחומר הזה? פצצות לגבות, יכניס אותך לסרטים שחבל לך על הזמן!". נעץ בהם הקפוצ'ון מבט חודר ולאחר רגע צצה ההכרה אל פני השטח. "הרי אתם שמשון ויובב, מיודעיי משכבר הימים! הייתם בחו"ל? בתאילנד? יפה מצדכם שחזרתם מספיק זמן לפני התעסוקה. את יום הראיונות אמנם הפסדתם, אבל לא נורא, יש לכם מספיק זמן לארוז את הצ'ימידן".
הביט שמשון ביובב, ואמר "בוא'נה, בא לי מה-זה רע הסאחי הזה, מכניס 'תי לסרטים רעים". ענה לו שמשון "מילא סרטים רעים, אני מתחיל להתייבש. יאללה, שפוך לי קצת מים על הסנפירים, שלא ייתקעו לי הזימים".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
