הרפתקאות הצב-נחש

הקודקוד צבר וצבר, מחודש לחודש ומשנה לשנה ואחרי למעלה מארבע שנים הוא מתפרץ ביצירה נוספת אודות גיבורו הטראגי מייקל שומכר.

מלים: קודקוד. עריכה: נפיל. לחן: עממי.

לאחר שסיים ידידנו מייקל שומכר לתור ולשוח בין גויי הים ולאחר שנח לו על כל פסגה רעננה באיי הימים ואף בארץ הגבעות הגבוהות, שב לו לבסוף שבע הרפתקאות לנווהו אשר בארץ הטבע.

לא קלים היו ימיו ואף לא לילותיו יען כי טרטימריו אזלו והעם היושב בארץ הטבע לא שלחו לתור ארצות רחוקות מעבר לים.

בצר לו פנה מייקל ידידנו אל בית המדרש ויקדש את ימיו ולילותיו להרביץ תורה בעצמו. ויהגה בספריו יומם וליל בתורת המכונות ואף התיצב בפני הכהנים לפרקים להשיב על קושיותיהם. ובשובו מהקושיות היה מייקל רוטן וגונח על כי בקושיות לא הבין וכי יושלך בנחושתיים אל חצר המטרה כי תלמודו לא צלח. וראה זה פלא, מעשה שטן, בכל פעם בבוא האחשדרפנים, שקי אשכרים איתם ולא נחושתיים יען כי מעניו של מייקל לקושיות טובים ומוחצים היו.

וכך חלפו להם הימים והירחים ואף שנים עברו ומייקל רוטן וגונח אך האחשדרפנים מביאים אשכרים ולא נחושתיים.

ומשהיה מייקל לומד את מדרשו לאחר חלוף ששה ושלושים ירחים ותרד עליו משמים בת קול בזו הלשון: לך לך, הסכת ושמע, קרא במגילות ואף הפעל את העצם אשר על כתפיך וכתוב לנו נשתוון אשר על הסובב באמצעות הנוזלים הבוערים באש התמיד. ויצא מייקל מעל בת הקול והוא תמה ומשתומם יען כי הכהן הגדול נתן בכפותיו הגרומות רק תפילות מועטות לכתיבת הנשתוון.

מייקל כידוע רב תושיה הנו והחל לתור את המגילות הרבות ולעיתים אף טרח עצה ליטול מן העצם אשר על כתפיו. ויחלפו ירחים אחדים ונשתוונו של מייקל ארוך נעשה עד בלי קץ והכהן הגדול הכריז כי על מייקל לחתום את הנשתוון למען יוכל להראות בפני חבר הרשעים ולמען יוודע בגויים האם יוכה מייקל או האם יבורך. ומייקל כמנהגו בשאר הימים רוטן ומלין על כי רע נשתוונו וכי לא צלחה דרכו. אך שר מאות אחד לחש על אוזנו של מייקל כי לא כך הדבר וכי ייטב נשתוונו בעיני חבר הרשעים.

ויהי היום ויבוא מייקל להראות בפני חבר הרשעים ליד באר השבעה בבית המדרש ואף לשר המאה – עצם מעצמותיו - ערך מושב דל ורעוע למען יראה כמה דל הנשתוון. ויבוא עתו של מייקל להניח את נשתוונו, לבארו ואף להגישו בפני חבר הרשעים. ויגש מייקל ויבאר את נשתוונו עד כי עלתה שוועת הנשתוון השמימה וחבר הרשעים נדם ואף מילים אין בפיהם. ויאמר הכהן הגדול לשר המאה כי טובים וראויים הם דבריו של מייקל וכי מנחת הנשתוון נתקבלה.

ובחלוף ירחים אחדים ויצרור מייקל את צרורו הדל ועם רעו מערבות הצפון שמו פעמיהם מערבה בציפור הברזל. את צרורותיהם על גבם שמו ואל ההרים הגבוהים פנו. ויהי מקץ שני ימים וטלפיו של הרע מערבות הצפון דאבו עד מאוד ועל כן חנו באחד הנווים אשר בדרכם. לאחר חנותם בנוה ארזו צרורותיהם וילכו שוב ההרה. ויחלפו ימים שניים וילין הרע מערבות הצפון על כי אכזבוהו טלפיו ויבקש את נפשו למות.

וידידנו מייקל ניחם את לבו ואף עץ לו עצה – ולא עצת אחיתופל השילוני היא – אם ייטב בלבך חוש אל העיר אשר על שפת הים, סעד את לבך במטעמי העיר אשר מן הים נמשו והרווה את צימאונך מתוך מזרקי התירוש אשר במסבאות העיר. ובערב ההוא חגגו הרעים את פרדתם והרע מערבות הצפון פתח את צרורו והניח על שולחנם קנקן תירוש אשר נשא על גבו ואף גילה כי בצרורו מגילות רבות אשר כולם על גבו הדואב נשא בהרים.

ולמחרת היום נפלו הרעים איש על צוואר אחיהו ויבכו בכי מר על כי להפרד נאלצו ומייקל שקל לידי הרע מערבות הצפון טרטימרים רבים יען כי אזל ממונו של הרע מערבות הצפון. פנה מייקל אל ההרים הגבוהים ומשאו על גבו. ימים רבים הלך מייקל בהרים והוא עולה ויורד, לן באוהלו הדל, לן בפונדקי הדרכים כי עד אל הים הקטן חפץ להגיע.

ויהי בליל אחד סוער וינזקו משקפותיו של מייקל ועל כן שלח את יונתו לשר המאה, עצם מעצמותיו למען יטכס עצה ויביא מזור לעיניו של מייקל. ושר המאה אץ וחש אל חרש המשקפות וישקול טרטימרים רבים לכפותיו למען יצור בסדנתו משקפות למייקל וכך היה. ויהי מקץ שניים ימים לקח שר המאה את המשקפות וילך אל האחשדרפנים למען יביאו את המשקפות אל מייקל. טרטימרים רבים שקל שר המאה לכפותיהם של האחשדרפנים ואף הסביר את אוזנם איה מצוי מייקל ועל ראשו של איזה הר ימתין למשקפותיו.

והאחשדרפנים ישרים ואמיצים היו, החישו פעמיהם לדרך, נשקם עמם יען כי ליסטים מסוכנים בדרכם ומקץ ימים אחדים התבשר שר המאה כי משקפותיו החדשות של מייקל מסייעות לעיניו הרכות וחדשן כקדם. וישמח מייקל ויזלף לגרונו שיכר מתוך קנקנו.