הרפתקאות הצב-נחש

צפרדע נדירה זו התגלתה בבית משפחת צ'ון לפני טיול ראשון לנחל עורבים, אי-אז בסוף שנות השמונים (או תחילת התשעים), עת קראתי את מדריך ישראל, כרך רמת הגולן, לקבל רקע על האיזור. האפשרות לגלות חיה נדירה שלא נצפתה מאז שנות החמישים ונחשבה לחיה נכחדת הסעירה את דמיונם של בני המשפחה, ומאז כל טיול לנחלי מורדות הגולן המדהימים (עורבים, שוח, חמדל, גילבון) היה מסע גילוי בפוטנציה. בחירת קריירה לקוייה בסוף שנות התשעים (הייטק במקום פקח שמירת טבע) גזלה ממני את הסיכוי להיות מגלה-העגלשון-מחדש, והותירה לי רק את המזימה ללכת את נחל עורבים מייד אחרי כמה ימי גשם (צריך חליפת צלילה, נראה לי). עגֻלשון שחור גחון! עגֻלשון שחור גחון! עגֻלשון שחור גחון! איזה שם...

בוקר אמצע השבוע בבית משפחת צ'ון. דייגו קם ספוג שתן, דורה קמה במצברוח קרבי, קפוצ'ון לא מספיק לשתות את האספרסו ההכרחי, שתחיה כבר בעבודה מזמן, הרכבת אוטוטו יוצאת... אחרי שכולם באוטו, דורה לא רוצה לקחת לגן את הספר של בת הים הקטנה. היא רוצה את סינדרלה. אני שועט הביתה, חודל את האזעקה, מחזיר את בת הים למדף, מפעיל את האזעקה ומביא את סינדרלה. זעקות אימים "לא!! לא רוצהההה!!!" מקדמות אותי למראה הספר. בירור סבלני מעלה שהכוונה לבובה בשם סינדרלה. על הקורא לדעת שלדורה יש ארגז ובו 50 בובות שירשה מדודניתיה, כולן נקראות סינדרלה. אני חוזר הביתה, מחפש את סינדרלה הבלונדינית אך רק ברונטיות עולות בכפי. אני מקלל את תרבות הצריכה ורץ בחזרה לאוטו, בו הצטרף דייגו לדואט של צרחות. אחרי 10 דקות דייגו כבר במשפחתון ואנו חונים מחוץ לגן של דורה. היא כבר נרגעה, אוחזת בכוח במטריית פו הדוב. גשם קל מטפטף והדחף שלי הוא לתחוב את דורה מתחת לזרועי, לרוץ אל הגן, להטילה (עם המטרייה, תיק הגב וסינדרלה) אל מעל הגדר ולטוס לרכבת בתקווה להגיע בזמן. למראה הגשם היורד והמטריה בידה, פניה של בתי מתמלאות אושר עילאי, כזה שיכול לעלות רק על פנים של ילדה בת שלוש. איזה קול פנימי עוצר אותי ואנחנו מבלים את חמש הדקות הבאות בהליכה נינוחה אל הגן (כשבוהים במטריה הולכים במעגלים), מתרגלים טכניקות סיבוב מטריה ושרים שירי גשם.

הרכבת יוצאת באיחור של עשר דקות (כמובן) אז אני לא מפסיד אותה ובשאר היום אף אחד לא מצליח להרגיז אותי, אפילו לא נהג הרכבת בדרך חזור (מפעיל חימום מחניק, כולם מתפשטים ואז מפעיל מיזוג מקפיא).

מה זה משנה בכלל מה עשינו, אם המסג' היה טוב או אם ארוחת הצהריים היתה טעימה. שבע וחצי שעות בלי עבודה ובלי ילדים, רק שנינו – כמה זמן זה לא קרה. כיף לגלות מחדש שחוץ מהורים אנחנו גם חברים, ושיש עוד כמה נושאי שיחה פרט למה היא אכלה ואיך הוא ישן בלילה.