באחד מאמשים אלו חגגנו במסיבת השחרור של הג'ינג'י. ודאי תסכימו, כי אחרי כמעט תריסר שנים בכוחות המזויינים, ומספר דומה של חתימות "שניות" (או "אחרונות") לשירות קבע נוסף, הגיע הזמן שישתחרר. במאמר מוסגר אוסיף, כי עד שלא ראיתי את תעודת המילואים שלו, הריהו עדיין חבר בצבא הקבע מבחינתי, בבחינת "אשם עד שתוכח חפותו".
במסיבה עצמה, פרט למוזיקה ברעש מחריש-אוזניים (ושמא אני מזדקן) פגשתי כמה מהחברים הקבועים, כמה מכרים שלא ציפיתי להם ואקסית אחת. ש' הייתה חברה של הג'ינג'י במשך כשנה, וגם אחרי שנפרדו נשארו ידידים טובים. באיזשהו שלב הצטלבו דרכינו, ויצאנו כחודשיים, אך האהבה לא לבלבה בינינו ושבנו איש-איש לרווקותו. בערב הפרידה קפצתי אל הג'ינג'י והפקדתי בידיו את הרכוש של ש' שנשאר אצלי: דיסק של ג'מירוקוואי (שהיה שייך לשותפתה לדירה). "קח את זה, ותבצע את ההזדכויות" אמרתי לו. "ואל תשכח – הקפוצ'ון הבורדו שלי, זה שהכנו בסוף הטירונות – נשאר אצלה. אל תחזור הביתה בלעדיו!"
למחרת צלצלתי אל הג'ינג'י, וכמובן שהמנוול החזיר את הדיסק אך לא תבע בחזרה את רכושי. "איזה מין הזדכויות אלו, שהיא מקבלת את רכושה, ואילו רכושי נשאר גם הוא ברשותה?!" הג'ינג'י התחמק מתשובה ישירה ואני נותרתי להרהר בהזדכויות של סוף קורס מ"כים, ומה היה הפתרון של הג'ינג'י לשמיכה שחסרה לנו (לחתוך שמיכה אחת לשתיים, ולנסות להזדכות על שתיהן. כדאי להוסיף כי הוא בחר לבצע את המעשה הנ"ל מול משרדו של קצין התחזוקה הגדודי. הוא נתפס ועלה למשפט על השחתת רכוש צה"ל, ואנו נותרנו עם חוסר של שתי שמיכות).
במשך החודשים הבאים שבתי והטרדתי את הג'ינג'י בנושא הקפוצ'ון היקר לליבי, אך העליתי חרס בידי. לבסוף הוא הודה שלא ביקש מש' את הקפוצ'ון מעולם, גם לא בערב הראשון, כי "לא רצה לצער אותה בכך שיזכיר לה אותי". טענתי שזה מגוחך, כי לפחות בערב בו נפרדנו היא עדיין זכרה אותי, ולכן לא היה מוסיף על צערה אילו היה מבקש לקבל את קפוצ'וני הגזול. לג'ינג'י לא היה מענה ואני, בכל אופן, ויתרתי בליבי על אותו קפוצ'ון יקר, ובלילות ייבבתי חרישית אל הכר.
כשנה לערך לאחר האינצידנט הלא נעים טס הג'ינג'י אל מעבר לים. לבקשתי הוא הביא לי בשובו בקבוק וויסקי. כשבאתי לביתו לשמוע על חוויותיו ולאסוף את הבקבוק, הגיש לי אותו ברוב טקס ואף הוסיף "הנה כופר קפוצ'ונך, אני לא רוצה לשמוע עליו יותר". אני מלמלתי משהו בתגובה אך הוא המשיך באופן אסוציאטיבי "אפרופו הקפוצ'ון שלך, תראה איזו מתנה מגניבה הבאתי לש'". הוא פנה אל המזוודה ושלף ממנה פלאסק מתכת כסוף. אם ציפה להתפעלות, הוא טעה טעות מרה. "מה?! זה מה שהבאת לה? אני מתחנן לפלאסק כבר שנים, מכל מי שנוסע לחו"ל, ובמקום להביא לי פלאסק, או את הקפוצ'ון שלי, אתה מביא אותו לגנבת הזאת?! אני לא מאמין, איזה מין חבר אתה". סופו של דבר – יצאתי משם ובידי פלאסק ובקבוק וויסקי לצרכי מילוי, וש' זכתה לחבילת שוקולד "טובלרון" שקנה לה הג'ינג'י בסופר הקרוב.
כאפילוג אני יכול רק להוסיף שכחצי שנה אחר כך, התייצב הג'ינג'י בביתי, חיוך ממזרי על פניו ושקית בידו. כשפתחתי את השקית גיליתי את הקפוצ'ון הבורדו, שלם ללא פגע. אין צורך לציין כי הקפוצ'ון לא מש משליטתי מאז.
לא נותר לי אלא לברך את הג'ינג'י בברכת שחרור קל ובהצלחה באזרחות. מתי אתה מארגן לנו קורס טיפוס, אחי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
