הרפתקאות הצב-נחש

יום ראשון, 13 בחודש, 13:00 בצהריים.

כבר הספקתי לקום ב 7:00, להתקלח, להתגלח, לעלות על מדים, לאסוף את רפי מהרכבת, לנסוע למחסום, לאסוף 19 חיילים, לעלות לפלוגה, למצוא את הקיטבג ולקחת את האפוד והנשק מלוטננט דן.

יפתח ואני נוסעים בהאמר הממוגן, והוא מזכיר לי דברים ששכחתי מאז החפיפה, אי-אז לפני שבועיים וחצי, ועוד כמה דברים שהוא למד מאז. הוא אומר דברים כמו "הקטע הזה של הציר הוא שטח מת מבחינת התצפית, קח את זה בחשבון במקרה של מרדף" או "אם אתה רוצה לשים פה מחסום, שים אותו אחרי הסיבוב, שלא יהיה להם זמן לראות אותך ולהסתובב". אני חושב שהוא למד פה המון, ומנסה לחרוט את הדברים טוב-טוב בראשי, כי עוד שעה אני מחזיר אותו למוצב לישון, ונשאר אחראי לעצמי.

יום רביעי, 23 בחודש, 13:00 בצהריים.

אני נותן תדריך אחרון לקצין החופף. הוראות גזרתיות כמו "רק מי שמופיע לך ברשימה יכול לעבור במחסום, בסדר? זה, או מי שיש לו תסריך. אבל תסריך עם השם שלו ומספר הרכב, אחרת זה לא נחשב" או לקחים כמו "אם יש לך אירוע חדירה למוצב, הכי חשוב זה שבשום פנים ואופן, לא תצאו מהשער! שלא יבוא לכם אחד מהמטע, ייתן שתי יריות על הפילבוקס וכשתצאו מהשער כמו הסתערות פרשים, יחכו לכם שלושה עם קנים מכוונים מקדימה, טוב?" אני חושב שהוא נראה בהלם, כמו ארנב שנלכד בקרני מכונית נוסעת, ומקווה בלבי שהוא ייצא מזה מהר. "הכי חשוב זה שתפעיל שיקול דעת, ואם אתה לא בטוח במשהו, תירגע ותרים קשר לפלוגה. ותשמרו על עצמכם, בסדר אח שלי?" אני עולה על ה"אביר" הממתין ואומר למישל הנהג לנסוע כבר, כמה אפשר לחכות לו. הוא צוחק ואנחנו מתרחקים.

נותר לי רק להחזיר את הנשק והאפוד לנתי הרס"פ, על הקיטבג הזדכיתי אמש. אחר כך אפרד מכולם, אחזור לעיר, אוריד את רפי ברכבת, אתפשט, אתקלח, אתגלח ואפול למיטה שדוד.

עוד שירות מילואים תם ולא נשלם.

ועל מה שקרה בין לבין – עוד אכתוב. היה טוב, וטוב לחזור.