לכבוד יום הולדתו הרביעי, קיבל דייגו מאחת מהדודות את כלי המשחית הבא:
למי שלא מכיר את הז'אנר, מדובר באקדח תלת-קני היורה קליעי גומאויר
במהירות המתקרבת למהירות הקול. מכיוון שהכתובת היתה על הקיר (תינוקת בת 9 חודשים +
ירי execution
style = מיון + ד"ר יצחק
קדמן) נאסר על דייגו לירות בתוך הבית.
אימו של הדרדק חשה שלא הוגן שהנ"ל יכול לירות רק ביבש, וכך,
בביקורנו הבא בגן המשחקים היא הציעה לו להביא עמו את האקדוח. כשהגענו לגן הוא שאל
אם הוא יכול לירות, נענה ב"כן" והחל לרסס לכל עבר.
שם הקפוצ'ון את נפשו בכפו ורץ אל זירת האירוע, תוך שהוא מסנן לעבר
אשתו "רואים שהיית בחיל האוויר ולא בצבא", צועק "חדל" ועם
התרוקנות המחסנית נאבק בדייגו והשתלט על הנשק. "בוא ונלמד קצת הוראות בטיחות,
חמוד שלי" אמר, ואף סימן קו יורים בקצה הגן, אך לשווא. נשק דרוך שב והופנה
אחורה, משפכי בטיחות נחצו שוב ושוב ו-60 מעלות רק ייצגו את טמפרטורת הראש של
קפוצ'ון.
לבסוף אמר הקפוצ'ון נואש, ומכיוון שחש שלא קיבל גיבוי מאשתו, נטש את
המטווח המאולתר והסתפק באמירת "בעוד 14 שנה, כשיחטוף שבת אחרי שבת בטירונות,
תסעי אליו לבד".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
