הרפתקאות הצב-נחש

בהגיעי למוצב הפלוגתי, אחרי האיחוד המרגש עם חבריי מהפלוגה, לא יכולתי שלא לשים לב לדמות מזוקנת, חובשת כיפה ונושאת דרגות סגן אלוף, הנעה אנה ואנה ברחבי המוצב. חקרתי אודותיו, והסתבר לי שמדובר ברב החטיבתי החדש שלנו. כבוד הרב הפגין מוטיבציה רבה, הצטרף לחפ"ק הפלוגתי למשך ארבעה ימים, דאג לתחזוקת בית הכנסת במוצב ואף הביע רצון לעלות לשמירה עם החיילים. אבל השיא היה ביומו השלישי עימנו, עת לחש לנו בבוקר "היום, אחרי ארוחת הצהריים, תחכה לכם הפתעה". סקפטיים-משהו (עוד מאירופה!) נכנסנו לחדר האוכל, ומה רבה הייתה הפתעתנו כאשר כל אחד מחיילי הפלוגה קיבל שקית עמוסה מכל טוב.

לא, לא מדובר בשקיות ההפתעה, נושאות ציורים של דמויות מאולפני דיסני, שהיינו מקבלים בימי ההולדת, אי אז בשנות השמונים בקריות. כל אחד מהחיילים זכה בשק בגודל בינוני, ובו שלל צ'ופרים, מתוקים כמלוחים, פרטי ביגוד חמים ואביזרי טואלטיקה (שלא לומר קוסמטיקה) מגוונים. החבילות נתרמו בארה"ב וקנדה ונשלחו ע"י ארגון A package from home, המתמחה באימוץ חיילים בודדים או יחידות בתעסוקה. נהנינו מהחבילות, ולפחות אצלנו, הרב החטיבתי יתויג מעתה בצד של "הטובים".

החבילות העלו אצלנו זכרונות מתוקים מחבילות של ימים עברו בצבא. לכל אחד היה איזה סיפור על חבילה שקיבל בנסיבות צבאיות מפוקפקות (פרט לששת החובש, שהיה עסוק בפענוח מכתב אהבה לוהט שצירפה לחבילה שלו שרה בת ה-8). אני נזכרתי בחבילות ששלחו לפלוגה ילדי רמת השרון בימי מבצע "ענבי זעם" בדרום לבנון. פרט לממתקים הרגילים הכילו החבילות שלל דוגמיות של קצף לאמבטיה, מהסוג המחולק ברשתות בתי מלון של 5 כוכבים. בהיותנו ללא מים להדחת האסלות, שלא לדבר על אמבטיות קצף, לא מצאנו לבקבוקים הריחניים שימוש (פרט לאותו צעיר שתהה בקול האם אפשר לאונן בעזרתם, בהפסקה שבין הפגזה למטח קטיושות).

אבל את תואר "סיפור החבילות מספר אחד" קטף, ללא כל ספק, סיפורו של טל, אחד מצעירי הפלוגה. "הייתי בסוף שירותי הסדיר בזמן מבצע "חומת מגן", ויום אחד הגיעה לגדוד משאית עמוסה בחבילות. הפלוגה שלי קיבלה חבילות מילדי בית ספר יסודי בנתניה. פתחנו את החבילות והיינו המומים לגלות, בין חבילות הבמבה והביסלי המתבקשות, פאקטים של נובלס ומגזיני האסלר".

(הערת הצלם: הצ'ופרים חוסלו זמן רב לפני הצילום)