הרפתקאות הצב-נחש

בזמנים שונים ובפורומים שונים (כולל בלוג צנוע זה) הועלו נגדי טענות כאילו אני אוהב את הצבא, נהנה משירות המילואים ואפילו, רחמנא ליצלן, "מורעל". כדי לסתור מסכת עלילות מרושעת זו, הבאתי בפניכם שלל אנקדוטות משירות המילואים האחרון.

יום הגיוס לתעסוקה נשא בכנפיו עשרות חיילים חדשים שהצטרפו אלינו, מפלס"ר אחר שפורק. חריצותם, המוטיבציה שלהם והרצינות שבה ניגשו לכל משימה שהוטלה עליהם הממו אותנו, ותיקי הפלוגה. מי שהיטיב להגדיר את התחושה יותר מכולנו היה, איך לא, "זקן השבט" מסטרמן. אחרי שגילה בשירותים גרפיטי טרי "פלס"ר XXX בלגאן" הוא הכריז, שבפעם הבאה שנגויס, נקבל בשקית עם אטמי האוזניים והגומיות לנעליים גם כמוסת נסיוב, למקרה שנינשך ע"י אחד החיילים החדשים.

ביום הראשון לחזרתי לקו נערך בישוב בגזרתנו תרגיל גדול שדימה חדירת מחבלים. הסיור וכוחות הכוננות זינקו למקום, כיתת הכוננות של הישוב התייצבה על ציודה והתחלנו בסריקות. עד מהרה איתרנו את החוליה, ובראש צוותי פרצתי לבית בו התבצרו המחבלים. מנהלת התרגיל שכעסה על הזמן הקצר שלקח לנו לטפל בפולשים החליטה להתנקם בנו והפילה אותי חלל. סמל הצוות שלי חיסל את המחבל שפגע בי, לכן הפיל אותו הבקר חלל לידי, והחל להפיל חיילים פצועים על ימין ושמאל. מכל צוותי המפואר נותר רק רון (אחד החדשים) לא פגוע, ובמשך חצי שעה ניהל קרב אחד-על-אחד עם אחרון המחבלים, בצעקות "אש אש" נלהבות. לאות הוקרה (ומכיוון שלא הצלחתי לזכור את כל השמות החדשים) הענקתי לכל החדשים את השם רון. וכך, לאחר שבוע בקו, היו לנו רון המקורי, רון הבן, רון הבת, רון השלישי, רון הדתי, רון הקצין (שם שהם העניקו לי בחזרה) ועוד כמה.

אבל מעל כולם ניצבה דמותו העשויה ללא-חת של רון N (גרסה על שמו האמיתי - רונן), יוצא פלס"ר גולני שהיה זה שירות המילואים הראשון שלו. עוד ביומו הראשון של האימון ניצב רון N המום אל מול רובה ה 16-M הארוך שקיבל בנשקיה. הוא פנה אל המ"פ ושאל אותו "מה צריך לעשות ביחידה הזו כדי לקבל מטולון על 16-M מקוצרר, כמו שהיה לי בסדיר". בשיחת סיכום האימון, בעוד שאר החיילים מעירים הערות על האוכל ועל כך שלא הייתה הסעה, הצביע רון N בשלווה במשך רבע שעה, וכאשר לבסוף קיבל את זכות הדיבור, הוא הודיע לנו שרמת החיילות שלנו נמוכה, ושעלינו להתאמץ יותר באימונים הבאים. עלינו לקו, וגם שם לא תמה הסאגה. רון הדתי, יוצא פלס"ר נח"ל, העיר משהו בגנות חומי הכומתה, מעשה שנגמר בהיאבקות בת שלושים דקות. באחד הלילות, יצאתי לתדלק את הגנרטור של מתקן שהיה באחריותי, ולקחתי עימי את רון N כמאבטח. התדלוק ארך רבע שעה, במהלכה הוא לא עמד במקום לרגע אחד "כדי להוות מטרה לא ברורה" והעווה פרצופים מאיימים כלפי בתיו הקיצוניים של הכפר הערבי הקרוב. הוא הגיע לשיאו שלושה ימים לפני סיומה המוצלח של התעסוקה, עת עסקנו בהכנות למבצע לילי משולב בעומק השטח. במשך הלילה שלפני הוא ישב עם דפדפת ופירט, על ארבעה עמודי 4A, תרגולות, נהלי תנועה וחבירה ושלל עצות לכל חייל וחייל בכוח. כשיצאנו לבצע מודלים לפני המבצע, הוא בלט בין חיילי הכוח חשופי הקסדות במצנפת המפוארת שעיטרה את קסדתו. גם מג"ד הגזרה שבא לתחקיר לפני היציאה לא נמלט משבט לשונו. (על המבצע ותוצאותיו המוצלחות עוד יסופר)

לסיכום, מעתה, איני מוכן עוד לשמוע את הצירוף "הקפוצ'ון המורעל" ודומיו. כפי שאתם רואים, זה פשוט לא מתיישב עם העובדות. תודה.