הרפתקאות הצב-נחש

22:10, יושב לו הקפוצ'ון בסלון, לפניו ארוחת ערב קלה, מולו טלויזיה קלילה, לימינו כוס יין אדום ולשמאלו זוגתו-שתחיה. אידיליה בהתגלמותה.

את האידיליה שוברים קול חריקה עז, מלווה בקול נפץ, וחוזר חלילה. "שוב החתולים האלה מגזימים במריבות שלהם. מישהו צריך לעשות משהו בקשר לזה" אני אומר. זוגתי מרימה גבה ואומרת לי "זה נשמע כמו תאונה, לא חתולים, מותק. רוצה ללכת לראות?" אני משיב "לא, מה אכפת לי. איפה חנינו בכלל?" ונענה "אז לא משנה. שם בפינה", מלווה בהצבעה על כיוון הרעש.

דקה אחר-כך, נעולים באנפילאותינו, אנחנו ניצבים אל מול התגשמותה האחרונה של תורת הכאוס. במרכז הצומת ניצב באלכסון ג'יפ דפוק, ברחוב מולנו ניצבת מזדה שחורה מרוסקת בניגוד לכיוון הנסיעה, ומכוניתי, אשר חנתה במפרץ חניה מוגן (או כך חשבתי) מוטלת באלכסון על המדרכה, חזיתה מפוזרת ברסיסים קטנים ברחבי גוש דן.

בירור מהיר העלה כי נהג המזדה לא ציית לתמרור "תן זכות קדימה" בכניסה לצומת, שעט פנימה במהירות שישים קמ"ש, פגע בג'יפ, הסתובב ב 180 מעלות והוטח אל מכוניתי התמימה והחפה מפשע. אכן, collateral damage בהתגלמותו. נהג המזדה התגלה כבבון נמוך-מצח ומחומצן כבן 18, מכרכר סביב מכוניתו לשעבר, תוך אנקות מוזרות לתוך פלאפון סמסונג כסוף. כששאלתי את חברו לרכב אם הוא נפגע, הוא הסביר לי כי "זה אוטו של אח'שלו". התקדמתי אל נוסעי הג'יפ, אם ובתה, אולם גם הן לא נפגעו, פרט להלם קטטוני שאחז באם, ובעטיו רעדה בכל הגוף. אל כל ההמולה הצטרפו 15 יושבי הפיצוציה הסמוכה, שזכו לבידור בלתי צפוי בזמן סשן הטוטו השבועי, ולכל אחד הייתה את גרסתו לאירוע, וגם את גרסתו באשר למה שצריך לקרות עכשיו.

נותרתי, למרבה הצער, המבוגר האחראי בשטח. הזוגה לקחה את הילדה שנסעה בג'יפ תחת חסותה והרגיעה אותה, מישהו הזמין אמבולנס והחובשים בדקו את משתתפי התאונה, בעוד אני הזמנתי שוטרים והכנתי את פרטי כל המשתתפים בתאונה בשלושה העתקים (נהגת הג'יפ ניסתה להצמיד עט לנייר, אבל הצליחה רק לשרטט קווים סיסמוגרפיים לאורכו). לאחר כחצי שעה חזרו המהמרים אל טפסי הטוטו שלהם, גברת ג'יפ התניעה ונסעה לדרכה וגם השוטרים הלכו לדרכם, לאחר שבישרו לבבון שעקב היותו נהג חדש, כנראה שיישלל לו הרישיון. אנו שבנו הביתה, למרתון שיחות לילי עם אלדן (- מה מצב האוטו? – כל הפרונט מעוך. - האוטו מניע? – לא יודע. – למה לא? – כי אני לא יודע אם יש נזק למנוע, אז לא ניסיתי. – הרמת מכסה מנוע? – לא. – למה לא? – כי הפרונט מעוך וכו').

ב 00:30 הגיע המחלץ של אלדן, בחור סימפטי בשם ירון. הוא אישר לי שאכן נדפק לאוטו הפרונט, ושצריך גרר (לא הבנתי למה קוראים לו "מחלץ". היו צריכים לקרוא לו "המאשר"). הוא הזמין גרר, שמצידו הגיע אחרי 1:30. הוא פרק לי רכב חליפי וביחד העמסנו את מכוניתי החבוטה אל הגרר. העברתי את הדיסקים לרכב החליפי והלכתי הביתה, לנסות לישון. אחרי 45 דקות גם נרדמתי.

קמתי בבוקר וראו זה פלא – במקום בו חניתי אמש היה עתה רכב זר, מוקף שבבי זכוכית ופלסטיק. המפתח שבכיסי פתח את הרכב הזר, וחיטוט בן 3 דקות הניב גם את הקוד החדש של האימובילייזר (1141, נדמה לי. אני רושם למקרה שאשכח). החלטתי לשים CD שמח, לשפר את מצב הרוח – שוד ושבר, קיבלתי אוטו עם רדיו-טייפ(!!!). הקסטות היחידות שיש עדיין ברשותי, אני חושש, הן אלו שקניתי בכיתה ה' והרס"פית מצאה בניקיון ראש השנה שערכה (ואילו קסטות אלה: Europe - The Final Countdown, Status Quo - In the Army Now, Madona - True Blue והאשם תמיד!).

נסעתי לעבודה חמצמץ ונרגן כלימון שעבר זמנו. מצד אחד, ישנתי חרא הלילה ואין לי CD ברכב החילופי. אבל מצד שני, הורדנו בבון אחד מהכביש, ולו לזמן קצר, ואף אחד לא נפגע בתהליך (חוץ מהגאווה של הנ"ל). אז מה, היה שווה?