הרפתקאות הצב-נחש

(אזהרה: פוסט מתבכיין של חנונים)

כולם סחף האור, שמש חדשה (וצו ירוק) את בוקר חייהם הרנינה.
זה התחיל בחמור, שיצא לשבוע מילואים שגרתי, אי שם בדרום הארץ, ונמשך בניומן שזומן בבהילות להשתלמות מקצועית, מתוף תפקידו כסגן מל"ן, או רע"ן חש"ן באמל"ח מפח"ש, או משהו כזה (במיל.).

איפה.

זהו כבר היום השלישי שאני קבור בהררי באגים, עשרות אנשי QA צובאים על החדר מצאת החמה ועד כלות הנשמה, וטרוניות בלתי פוסקות בפיהם. תוכנית העבודה (שאני כתבתי!) מסרבת להתכנס, ושינוי התשתית המיוחל – אויה – חרגל את כל הפרוייקט, שנצבע, מעשה שטן, כולו אדום, משל היה שדה פרגים עם פרוץ האביב (763 שגיאות קומפילציה, ועוד היד נטויה).

אז לחמור ולניומן (שהשאירו לי גם כמה באגים משלהם, הנבלות) אומר רק זאת: בואו הנה מיד!

"I don't care"
if only I could say that
and not feel so sick and scared
"I don't care"
if only I could say that
if only my eyes would close...

"it's Jesus brilliant"
you used to laugh
"walking these gorgeous blocks...
this top is the place
where nobody goes
you just imagine
you just imagine it all... "

every day I lie here
and know that it's true

all I really want is you

please come back
please come back
like all the other ones do...

please come back
all of you...

(The Cure, The Top, 1984)