לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הרפתקאות הצב-נחש


אח שלי גיבור, In the country

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2003    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

9/2003

רגליים תפוסות


משהו ישן, לרגל פתיחתה הרשמית של עונת הטיולים, ועקב הלחץ הכללי מסביב.    

 רגליים תפוסות. כאבים בכתפיים. חצ'קונים ממש מגעילים מהשכמות ועד הכתפיים (מהזיעה). פנים ורגליים שרופות (מהשמש). סכנת נקע בקרסול. כאבי ברכיים (מהירידות הארוכות).עייפות כרונית. יבלת ליד גיד אכילס. כאבים בבהונות (אם לא גזזת ציפורניים).

 בולדרים. דרדרות. מורדות מכוסי סקוריה (Scree Slopes). עליות תלולות שלא נגמרות. False Horizons. שלוחות סכין. תהומות. הליכה בשיפוע צד.

 שפתיים מפוצצות. נזלת דלילה בלתי פוסקת. חתכים קטנים בכפות הידיים, ושפשופים בקדמת השוק. זיפי זקן מגרדים. קור. קור ורוח. קור קר קר ורוח. ועוד רוח. וגשם. וערפל. וגשם בערפל. וצמחים רטובים בבוקר, שמקפיאים את השוקיים החשופות ומרטיבים את הגרביים. וסלעים רטובים וחלקלקים. ושרשראות מתכת קרות שצובטות את האצבעות.

 נחירות אדירות לידך בבקתה. או אבנים שדוקרות את הגב מתחת למזרון הדק. או הגזיה, שבאמצע הכנת הקפה מתחילה לדלוף, הבתזונה. או מישור קטן שהפך כולו בוצי, בגלל הגשם והבלייה שגרמו מאות זוגות נעלי הליכה. ונחל קצת עמוק שחודר את מיגון הגורטקס של הנעל. והזיעה המצחינה שמצטברת בצידו הפנימי של מעיל הניילון הדק. ולא נשכח, כמובן, את "hit me baby (one more time)" באיזה בר בנמל תעופה, בהמתנה לטיסה הבאה.

 אז למה?

 בגלל האגמים? אגמים גדולים, או קטנים, או זעירים, בריכות הרים חבויות (tarns). אגמים שחורים, כחולים, תכולים, ירוקים או בצבע טורקיז. קפואים, או עם קרחונים, או לא (אבל אף פעם לא חמים!). אגמים שמשקפים את ההר שמעליהם, או שלא.

 בגלל הנחלים והנהרות? נהרות גדולים ורחבים, בעלי סחף חזק, זורמים בעמק רחב בין ההרים. או נחלים הרריים זריזים, מדלגים ממפל למפל בעודם יורדים מההר? או פלגים קטנים, עוקפים עוד בולדר ועוד אחד, וחוצים את השביל.

 בגלל היערות? יערות מחטניים שהרוח מרשרשת בהם, או בוש צפוף ורטוב, כמעט בלתי עביר, או יערות אלונים דלילים, או חורשות זיתים.

 בגלל האוכפים, או ה passes, או ה cols (או colladas), או ה ports או ה las. שאתה מקלל כמו מטורף במשך כל העלייה אליהם, אבל כשאתה ניצב באוכף, והרוח מכה בפניך, וכל העמק הבא וההרים של מחר נחשפים בפניך אתה ממש יכול לחוש בקסם, ומשליך מעליך את התרמיל על הסלע בצד?

 בגלל הסימונים? מוטות צבעוניים, או סרטי מתכת נעוצים בעצים, או פסי צבע על סלעים, או cairns מפוזרים באקראי? או שאין סימון בכלל? בגלל האושר שגורמת מציאת כל סימן?

 בגלל השביל? אם יש כזה?

 בגלל הפסגה? בגלל אותה נקודה סינגולרית שגבוהה יותר מכל נקודה לידה?

 בגללו? בגללה? בגללם? בגלל היומן? האלבום?

 בגללך?

 

"למה לטפס על ההרים – כי הם שם" (קובי אוז, מצטט את אדמונד הילארי).


איסטנבול, 9/02, אחרי Efes Dark בודד.

נכתב על ידי , 21/9/2003 10:50   בקטגוריות טרקים  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קפוצ'ון ב-24/9/2003 11:23



כינוי: 

בן: 49

Google:  kapoochon

תמונה




61,638
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקפוצ'ון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קפוצ'ון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)