הרפתקאות הצב-נחש

בטיול בשבת, הזורק-על-בזנ"טים הזכיר לי את יוסי טבג'ה.

הייתי בפלוגה עם יוסי בבה"ד 1. לא היינו חברים, רק שני צוערים באותה פלוגה. אני זוכר אותו מעט (מדי?). אני זוכר חיוך לבן ענק באמצע ניווט לילי. אני זוכר ריצת אפודים אחת, ואת יוסי הצנום רץ, מהיר כברק, ומשיג את כולנו בעוד אבידר הימ"מניק צורח מאחורה "חכה, פסק זמן עם אפוד! חכה!". ואני זוכר לילה בשטח, ואת יוסי, השומר האחרון, משכים אותנו, בקריאות "בוקר טוב! לקום! לקום! מי זה? קטלב? לקום! בודגה? לקום!" עד שהגיע לאוהל הסגל וברח משם, כשצעקות ונעליים קלות רודפות אחריו.

אחרי שסיים את קורס הקצינים, יוסי הצטרף למג"ב, ובסופו של דבר הגיע לסיורים המשותפים.

ב 29 בספטמבר 2000, ממש יום לפני פתיחתה (הרשמית) של המלחמה הנוכחית, יוסי נרצח ע"י "שוטר" פלסטיני שהיה איתו בסיור.

מאז, פיגוע רדף פיגוע, אירוע רדף אירוע. שיאי הזוועה נשברו, רק כדי להישבר שוב. ושוב. רגשותיי קהו, צימחתי שיריון, למדתי איך להישאר אדיש. בפרספקטיווה המעוותת שמפתה כ"כ לאמץ, המוות של חייל אחד יכול להיראות כמעט טריוויאלי.

אני רוצה לחזור לאותו סף רגישות שהיה לי. או לפחות קרוב אליו. לא להתקרנף מול המציאות. אני יודע על לפחות שלושה חבר'ה שנהרגו במלחמה הזו מהמחזור שלי בבה"ד 1. ועל עוד אחד מהיחידה. אני רוצה לזכור אותם. ואת האחרים.

יום השנה השלישי לנפילתו של יוסי יחול ביום שני הבא. אחי יוסי, אני זוכר. ו- תודה.

 
פרטים שלא ידעתי על יוסי אפשר למצוא כאן: http://www.police.gov.il/persumim/kitvey_et/01_179/17_179.asp
כאן: http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-141148,00.html
וכאן: http://www.mfa.gov.il/mfa/go.asp?MFAH0ijx0 (עולה לאט).
 
אה, ואתם יכולים להשאיר את הציניות בחוץ, ולחזור מחר. זה פשוט לא מעניין אותי היום.