הרפתקאות הצב-נחש

(רק כי הבטחתי, דודינ'קה!)

לילה. חושך. כולם ישנים. רק שני השובבים שלנו, קפוצ'ון וזוגתו (ועוד 250 נוסעי צ'ארטר) בשדה התעופה, מחפשים את דלפק הצ'ק-אין.

השדה רדום, ריק. על לוחות המידע מהבהבות טיסות של הבוקר למחרת, ורק לגבי טיסתנו אין פרטים, פרט לשעת ההמראה, המאוחרת ב 45 דקות מהמתוכנן. בני העם הנבחר לא יתנו לבעיה פעוטה כמו חוסר במידע לשבש להם את התוכניות, וכך הם מתפרשים באופן שווה, על פני חמישה או שישה דלפקים ריקים, משוכנעים כי הדלפק "שלהם" הוא הנכון ("המנקה אמרה לי שזה כאן", "זה היה הדלפק כשנחתנו" ו"היה פה מישהו קודם" משמשים כטיעונים המובילים). כך מחכים, בסבלנות פחות-או-יותר (דריסה מקרית ע"י עגלה עמוסה לא נחשבת כהפרת הסדר), במשך למעלה מחצי שעה, ולמרות שהטיסה אמורה להמריא עוד שעתיים, אין כל סימן לאיש מנציגי חברת התעופה.

בשעה רבע ל-11 מתייצבות שתי דיילות קרקע הלומות-מבט בדלפק 26, שמולו עמדנו, ובזה שלידו. לא מאמינים למזלנו הטוב (לפנינו בתור רק זוג אחד!) אנחנו שועטים קדימה, תוך כדי תנועות בלימה לעשרות העגלות השועטות לאגפנו. אך השמחה מוקדמת מדי. הדלפק אמנם פתוח, אך מסוע המטען עוד לא. זאת אומרת, הוא פתוח, אבל לא נוסע. נציג החברה והנציג הג'ינג'י של הנמל התכוונו להפעיל אותו, אבל אז הג'ינג'י נעלם עם המפתח. כנראה שקראו לו לאיזה מקום חשוב, או שהוא בדיוק היה צריך לנסוע לרחוץ במעיינות המרפא אשר בקרלסבד. הרוחות מול הדלפקים סוערות, ארבעה קשישים משמאל צועקים בצרפתית ומנסים לדרוס בן תשחורת שזמם לעקפם, דיילות הקרקע מתחבאות מאחורי גבו הרחב של ראש המשמרת ולג'ינג'י אין סימן. מישהו אומר שראה אותו נכנס למונית מול הטרמינל ומתרחק בשעטה, מישהי אומרת שהוא בטח הלך לפתוח את הדיוטי פרי, שיהיה לנו מה לעשות עד הטיסה, אבל לג'ינג'י אין סימן. גם לא למפתח. הדיילת מנסה להרגיע, אומרת ששלחו את פרנץ למצוא את הג'ינג'י, ושהוא בטח מייד יחזור. תהינו בקול, איך ייתכן ששדה תעופה שלם משותק בגלל איש אחד, אבל אז הבהירו לנו דיילת הקרקע, ראש המשמרת, נציג ארגון הטייסים המקומי ומנהל הטיסות בשדה כי: א. המפתחות היחידים הם אצל הג'ינג'י. ב. הג'ינג'י איננו ואין דרך לאתרו.

יכולתי להמשיך ולספר על שירת "אל המעיין" שארגנו כמה נוסעים, על משחקי הקלפים, הדיונים הפוליטיים ועסקאות הברטר שנרקמו בתור לדלפק 26. אך אז הגיע הג'ינג'י, ובאבחת מפתח הרס את המרקם החברתי העדין שהתקיים במשך עשרים דקות תמימות.

נו אפרים, עכשיו אני מבין יותר טוב מאיפה באת.