| |
הרפתקאות הצב-נחש
אח שלי גיבור, In the country |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
| 6/2005
The sound of inevitability
כמו עוף החול, אשר קם לתחייה מן האפר כל פעם, כך גם ידידנו חסר הלאות עומר זהבי, שב ומציץ אל חיי. גבי, מכר מהמילואים, מצלצל אליי בבהילות יום אחד. "תגיד לי, לך היה חבר אחד עומר, שחיפש עבודה והוא בעצם נוכל, לא?" אני מזכיר לגבי שעומר כבר ניסה את השטיקים שלו אצלם, ואומר שאולי מחלקת משאבי האנוש שלהם צריכה ניעור. גבי נזכר שכן, היה משהו, אבל זה לא משנה, עומר בעיצומו של תהליך גיוס אצלם והאם אסכים להצטרף לשיחת ועידה עם מנהלות הגיוס של החברה? אני עונה בחיוב, ולשיחה מצטרפות ליאת וליאת (או אולי דנה ודנה?), מנהלות הגיוס. אני פורש בפניהן בקצרה את הסיפור (אולי הייתי צריך לשלוח להן לינק לפוסטים הרלוונטיים?) ומתעניין איך הנוכל החביב עליי מציג את עצמו כעת. מסתבר שכעת הוא קרוי עומר זהבי (גולדנברג). אכן שינוי מרענן. מה שמעניין לא פחות, הוא שכעת הוא כותב בקורות החיים שלו שעבד במשך שלוש שנים בתור CTO של החברה ההיא (באופן פרדוקסאלי, הפרט המדויק היחיד שם?), זו בה נחשף לראשונה פרצופו האמיתי, ואשר הגיעה איתו להסכמה כי לא תחשוף אותו ברבים, ובתמורה לא יציין לעולם כי עבד בה. אכן, אין גבול ואין קצה. ליאת וליאת מודות לי, ואני נפרד מהן לשלום. "מי שמתחמק מאחריות – סופו שהיא תשוב ותבעט לו בתחת", אני חושב, ומרים את השפופרת, לעדכן את גידי.
| |
| כינוי:
בן: 49 Google:
kapoochonתמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
