הרפתקאות הצב-נחש

כמה נכתב, ועוד ייכתב, על ז'אנר תוכניות המציאות? כנראה שמספיק. אז מה, גם אני רוצה קצת.

בעוד זוגתי ואני מורחים זמן לפני יציאת מוצ"ש ומזפזפים, נפלנו על התוכנית Man vs. Beast . הרעיון המרכזי של התוכנית, אני מודה, מקורי. בני אדם אלופים במקצועות ספורטיביים (וספורטיביים פחות) מתחרים נגד חיות, במקצועות בהם החיות יכולות להביא לידי ביטוי את יכולותיהן הטבעיות. זה כמעט טריוויאלי כשזברה מביסה את שון קרופורד (שיא: 9.94 שניות) בריצה ל 100 מטר או כשדוב חום אוכל יותר מהר מטאקרו קוביאשי (אלוף העולם באכילת הוט דוגס, 50 ב 12 דקות, יש קשר לעו"ד מ The Usual Suspects?). זה קצת יותר מעניין כשאיזה בחור מה Navy Seals מנצח שימפנזה במסלול מכשולים, או כשאורנג-אוטנג במשקל 80 ק"ג מעיף לבוץ אלוף סומו השוקל פי 2, במשיכת חבל. וזה בזוי ביותר כש 44 ננסים מתחרים נגד פיל בגרירת מטוס ג'מבו (לא יודע מי ניצח, הגיע הזמן לצאת).

אהבתי הרבה יותר את סדרת השידורים של אקו-צ'אלנג' פיג'י. האקו-צ'אלנג' הוא אחד ממרוצי ההרפתקאות (Adventure Race) הקשים בעולם, ובו מתחרות ביניהן קבוצות מעורבות (גברים ונשים) לאורך מסלול בן כ 500 ק"מ, המורכב מקטעי הליכה, אופני הרים, חתירה, טיפוס וכדומה. המרוץ נערך פעם בשנה, כל פעם במיקום אחר, ואורך בין 10-5 ימים (תלוי בקבוצה). המרוץ השנה היה קשה במיוחד, ורק כ 10 מתוך 80 הקבוצות שהתחילו אותו, סיימו את המסלול המלא (עוד 13 סיימו מסלול מקוצר). מה מעניין? הנופים המשגעים, הדינמיקות החברתיות המתפתחות בתוך כל קבוצה, לראות אתלטי-על נמתחים עד גבול יכולתם (ומעבר). מה פחות מעניין? קבוצות גימיק שנועדו בעיקר לשפר את הרייטינג (השחקן הקנדי היידן כריסטנסן ואחיו, קבוצה של יוצאי תוכניות מציאות או 3 שפנפנות פלייבוי לשעבר מתוגברות בפרופסור מאלסקה).

אבל, מעבר לכל זה, גיליתי שמה שמשפיע יותר על מידת ההנאה שלי מהתוכניות האלו היא רמת האובייקטיביות של המאמץ. דב שאוכל נקניקיות אינו מודע שהוא בתחרות עם יפני קטן, וגם השימפנזה נראה אדיש למדי להפסדו (חוץ מספק תנועה מגונה שהוא הפנה ללוחם הקומנדו האמריקני). אבל באקו-צ'אלנג', כל קבוצה מתחרה קודם כל בתנאי הסביבה העוינים ואח"כ בעצמה. רוב הקבוצות שלא סיימו, כשלו מפני שחטפו זיהום טרופי בכפות הרגליים, נכנסו להיפותרמיה אחרי עשר שעות בלילה בתוך נהר או שרבו מדי בתוך עצמן, על רקע טעויות ניווט. רק הקבוצות המובילות יכולות לטעון שהתחרו זו בזו, לאחר שהתגברו על הסביבה והגיעו לאיזושהי רמה של הרמוניה חברתית. המאמץ שנדרש מכל משתתף הוא מוחלט ובלתי פוסק, ועושה רושם שלמרות עובדה זו, ואולי בגללה, רובם המוחלט של המתחרים מאושרים מהחוויה (אולי פרט למתחרה שעלוקה זחלה לתוך הזין שלו). והאמת? עושה חשק לנסות.