הרפתקאות הצב-נחש

חזרתי הערב למחלקת אשפוז כירורגית ב', ולמרות השטיחים הפסטליים שבבית החולים הפרטי, לא יכולתי שלא לחזור לריח הליזול באורתופדית ב"העמק".

סרט

כל השבת הם הסתכלו עליי. הסתכלו והתלחשו. לא נעים להפוך מקצין גאה ובטוח בעצמך לקריפל עם גבס על כל יד. לא נעים להיות בחדר עם ארבעה קשישים ושני ערבים. ולא נעים כששני הערבים מסתכלים עליך ומתלחשים.

אתה מריץ בראש תסריטים (בקורס הקצינים קראנו להם דפ"אות - דרכי פעולה אפשריות) מה תעשה אם הם יעשו א' או ב'. אבל כששתי הידיים שלך בגבס, ופסגת היום היא כשהאחות מזריקה לך 50 סמ"ק פטדין ללחמניה השמאלית, אין דפ"א מבריקה במיוחד.

במוצ"ש, בערך ב 20:00, הם התחילו לנוע לעברי. הגבוה הגיע מכיוון החלון, והנמוך, באדישות מעושה, נעמד ביני לבין הדלת. כמתוכנן, תפסתי את הזמזם (זה שמזעיק את האחות עם סיר הלילה) בין שני הגבסים והנחתי עליו יד כבדה.

"יש לך ערוץ 2?" שאל הגבוה, זה שסימנתי כמנהיג הכנופיה.

"?????מה???"

"ערוץ 2? יש לך ערוץ 2?"

החיילות החרוצות של ר"מ 2 הביאו לי טלוויזיה, יומיים אחרי שאושפזתי. אמנם טלוויזיה 14 אינץ', עם פסים אופקיים מובנים בתמונה, אבל עדיין שדרוג רציני לעומת חבריי לחדר. אמנם הייתי צריך שמישהו ידליק ויכבה לי אותה, אבל זה היה, כפי הנראה, סמל הסטטוס הראשון בחיי.

"למה ערוץ 2?"

"יש הערף סרט בערוץ 2, סרט מצויין"

"איזה?"

"חייל אוניפרסלי. עם פאן-דאם. אתה תראה אותו?"

"מה? לא יוד... נראה לי ש... כן. למה לא? מתי?"

"בתשע. בערוץ 2. יש לך ערוץ 2?"

"כן. רוצים לראות?"

(הקטן מצטרף) "כן, כן, בטח".

סיכומו של דבר, מי שלא ראה שני ערבים וקצין צה"ל פצוע מנתחים את המהלכים הטקטיים ב"חייל אוניברסלי", במשך שעתיים וחצי (הפרסומות, הפרסומות) כאילו לא ראה דו-קיום מימיו.

וככה אני צריך לגלות שגיבור נעוריי קלקל את קיבתו מקצת סלט חצילים? זה נשמע לכם סביר?