הרפתקאות הצב-נחש

אני לא כ"כ מבין איך אפשר במשך יום אחד לגדול בשנה. נראה לי שביום אחד אתה גדל ביום אחד, לא? חברה של סיבו טוענת שזה מראה שאני עוד תקוע במכניקה קלאסית ושלא הפנמתי את עקרונות המכניקה הקוואנטית. אבל בכל מקרה, אם אנשים טובים רוצים להשקות אותי בדברים טובים ולקנות לי מתנות, מי אני שאתנגד.

בכל אופן, יום הולדתי השנה נע סביב תמה של מוות. בין ארוחה לשתייה, הייתה גם אזכרה אחת, בבית העלמין האהוב עליי. ובאמצע טיול היומולדת, עצרנו אצל פאוואז, שסיפר לנו איך מישהו נכנס לו מתחת למכבש בלי ששם לב, ושנה אחר-כך, הוא הסיע בעגלה של הטרקטור עשרה ילדים, נכנס לשפ"צ קטן והפטיש ההידראולי (3.5 טונות משקלו) התהפך ומחץ שלושה מהם. כל כך הרבה מוות בתוך חגיגת החיים השנתית הזו, קצת מוזר. אולי אני אכתוב על זה פוסט מתישהו.

חגיגה נחמדת

ביום ההולדת שלי שכרתי את הקונקורד האחרון שנותר בשירות פעיל (דחו את הוצאתו מהשירות לכבודי). כל החבר'ה עלו עליו וטסנו לברצלונה. התחלנו בפינצ'וס ב Txakolin, הורדנו כמה קנקני סנגריה ב El Glop וסיימנו בירידה על אוכל באסקי ב Txikiteo. אח"כ חזרנו לקונקורד והדיילות הכוסיות של סינגפור איירליינס הגישו לנו שמפניה בכוסות גבוהות ואז הקרינו לנו את החלק השני של Kill Bill ואת שובו של המלך, בבכורה עולמית. נחתנו בשדה התעופה של ג'ומסום וכדי לשחרר את איברינו התפוסים מעט פתחנו בריצה קלה צפונה. הגענו ל Red House בקגבני בדיוק בזמן לארוחת ערב (דאל באט עם בשר יק) ואח"כ התחראנו על רום קוקורי וויסקי אוורסט (החמור נתן ברוקסי) ושיחקנו "אמת או חובה" עם חבורת תרמילאיות ניוזילנדיות שהיו בדרך מהתורונג לה. אחרי שכולם הלכו לישון נשארנו החמור, הנפיל, הג'ינג'י ואני לעוד כמה סיבובי וויסט. בבוקר כולם עלו על הקונקורד וטסו בחזרה, אבל לי ולחמור היה קצת האנגאובר אז נשארנו במיטות. נראה לי שאני אבקש מטייס הקונקורד בדרך חזרה לעבור ביפן, לאסוף את המלח הנרגן ואת השף רוקסאבורו מיצ'יבה ולהביא אותם לכאן. הגענו עד הלום, לא נלך לבקר במוסטאנג?

מה נעים ומה נחמד

בסוף השבוע הקרוב נבחרת החלומות של הצב נחש קוראת תיגר על המדבר. פריטי חובה למשתתף: 10 ליטר מים, פליס, פנס ראש ואלכוהול ע"פ בחירה (מותר אלכוהול רפואי). יהיה גדול. אני כבר מתרגש.

שכל בן, וכל בת (?)

הפוסט של stm מה 20.11. לכו לקרוא. עכשיו.