הרפתקאות הצב-נחש

בהגיע הקפוצ'ון לאמצע כיתה ב' נערכה בביתו, ללא ידיעתו, התייעצות קדחתנית. "קפוצ'ון שלנו כבר גדול" אמרה הרס"פית. "הוא הגיע לגיל בו הוא יכול ללכת לחוגים. ואני רוצה, שחוץ מחוג ספורט הוא ילך גם לחוג מוזיקלי. מה יש? קצת תרבות בבית הזה!". וכך, נשלח הקפוצ'ון לקונסרבטוריון המפורסם של עיר מגוריו, למבחן של יכולותיו המוזיקליות. המבחן ארך כחצי שעה, ונערך ע"י  ד"ר ה. מולנר, מנהל המוסד בכבודו ובעצמו. בתום מבחני הקצב, שמיעה ותשאול אישי יצא המנהל אל זוג ההורים החוששים, שהמתינו בחוץ, ובישר להם כי "בנכם מוכשר מאוד! אבקש לרשום אותו באופן מיידי לחוג כינור!"
 

 I’m willful and I’m skillful  
I’m d d d delightful  
And I find myself mixed  
Between beauty and the beast   

“Kill them quick” that’s my motto  
Then police take a photo  
Then police take a photo  
On a sunny side of street  

הקודקוד והרס"פית הגיבו באופן הסביר ביותר: פאניקה. מחד, היה בכך אישור לכישרונו של בנם הבכור. אך מאידך, קשה היה לראות בזאטוט בעל בלורית השיער השטנית את ממשיך דרכו של יצחק פרלמן. לאחר מחשבה קצרה הוחלט להיוועץ במומחה, וכך הוזמן איז'ו גולדברג לתה מנחה בביתנו. איז'ו, היה בעלה של ורוניקה, מחנכתו של קפוצ'ון בשנתיים הראשונות בבית הספר היסודי, והיה מוזיקאי (נדמה לי שניגן באקורדיון במסיבות כיתה, או משהו כזה. קודקוד – רוצה להאיר את עיניי?). איז'ו וורוניקה התייצבו בביתנו בשעה היעודה, ולאחר הגשת התה והתופינים נפנה המומחה לעסוק בבעיה לשמה הובא. "לא חייבים להתחיל מכינור" פסק. "כינור הוא עבדות. לא יקרה כלום אם הילד יתחיל ממשהו פשוט, נאמר חלילית, ואם יתמיד וירצה, לא יקרה כלום אם יתחיל ללמוד כינור עוד שנה-שנתיים".  בתחילת כיתה ג' נרשמתי לחוג חלילית וזכיתי להיות בעליהם הגאה של חלילית סופרן שחורה, שתי חוברות תווים ומחברת. פעמיים בשבוע, בשעות אחר הצהריים, התייצבתי בבית הספר לשיעור קבוצתי עם המורה רחל, אך בשאר הימים, במקום לשקוד על נגינתי, הייתי משחק כדורגל בשכונה או רוכב על אופניי בשדות. גם חלילית האלט שקיבלתי לאחר שנתיים, עת גדלו מעט אצבעות ידיי לא הועילה, וכך לא היה זה מפתיע כשהתייצבתי בפני הקודקוד והרס"פית בסוף כיתה ה' והודעתי להם על נטישתי את החוג.

The wolf I like the most  
He refused to be a dog  
He refused to be a dog  
Just like Lassie was   

Just show me a bloke  
And in seconds I‘ll choke  
In second like tomato  
Like tomato I’ll squeeze  

I’m a Pit bull Terrier! 

אני מודה, כי כשהתחלתי להתעניין יותר במוזיקת קצב ("מוזיקת קצב"? מה עובר עליי?), קסמה לי הפוזה של כוכב רוק, והמחשבה ללמוד לנגן בגיטרה הבליחה במוחי לרגע, לפני שנעלמה. אבל אף פעם לא חשתי את הפוטנציאל המבוזבז כמו במוצאי שבת האחרונה, עת צפיתי בהופעה מעולם אחר (מהיעדר מילים מתאימות יותר) של אהוביי, ה No Smoking Orchestra.  

I’m hit and I’m fit  
And I never, never quit  
When I bleed I bleed  
Like James Cagny on the screen   

I shit and I spit  
And I never, never quit  
I am proud and I’m happy  
’Cause I’m not a human being!

I’m a Pit bull Terrier!   

I never feel sadness  
I never feel pain  
With my cunning and with my stealth  
I don’t need a brain 

(מה יהיה הסוף עם עריכה של פוסטים עם עברית, אנגלית ותמונות? מוגזם לאפשר להצמיד פסקה אחת לשמאל ואחת לימין? ולא נתחיל לבכות על מה שקורה כשרוצים לערוך מחדש, ואיך מה שנראה טוב בפיירפוקס נראה זוועה באקספלורר השנוא, ולהיפך)