הרפתקאות הצב-נחש

יכולתי לספר על פרופ' ישראל אומן, שלימד אותי את הקורס היחיד באינפי שבו עברתי במועד א' (ועוד בציון 77 המזהיר!). יכולתי לספר על התענוג שהיה ללמוד את הקורס "תורת המשחקים א'" ישירות מפיו של אחד הגדולים בתחום בעולם, ואחד מראשוניו. יכולתי לספר על העצה שנתן לצוות המשא ומתן האמריקני לשיחות סאל"ט לפירוק הנשק הגרעיני (לא לדעת כמה ראשי נפץ גרעיניים יש לארה"ב, מה שיביא אותם לתוצאות טובות יותר מול ברה"מ. והוא גם הוכיח את זה מתימטית!).

אבל במקום, אני מעדיף להסביר למה הייתה כזו חוויה להיות סטודנט שלו. כשרצה להסביר לכיתה את השלכת הידיעה על תוצאת המשחק, הביא דוגמא מהחיים. "פעם הרגשתי לא טוב, אז הלכתי לרופא. הוא שלח אותי לבדיקות, ואחרי שעבר על תוצאותיהן, אמר שאני צריך ניתוח. "ניתוח? מה פתאום ניתוח? אני לא רוצה ניתוח! אני רוצה לשמוע second opinion!" "טוב" אמר הרופא, "אם אתה רוצה second opinion אז הנה היא: אתה לא צריך ניתוח"."

פרופ' אומן נהג להיתקע באמצע השיעור, בדרך כלל גם באמצע משפט, ולבהות באוויר. אנחנו, מלאי יראת-קודש, לא העזנו להפריע לו, מחשש פן נפגע בפריצת הדרך הבאה. באחת הפעמים הוא נתקע ליד החלון, ולאחר שתיים-שלוש דקות הסתובב אלינו, ובחיוך מקסים על שפתיו אמר "גונבים פה למישהו את האוטו".