הרפתקאות הצב-נחש

רן רימון, מנוול מקוון שכמותו (חכה-חכה) סינג'ר אותי עם השרביט הזה. אז הנה שלושה פריטי מידע חסרי חשיבות אודותיי:

1. אני אוכל הכל. טוב, כמעט הכל. עד הצבא היו שלושת הדברים הבודדים שלא אכלתי חצילים, עוגות גבינה ושזיפים. שזיפים התחלתי לאהוב בטירונות (אני עדיין לא סובל שזיפים מיובשים בסירופ. מתוק מדי). אמא של הזורק-על-בזנ"טים הכריחה אותי לטעום מעוגת הגבינה שלה ומאז אני מת עליהן. וחצילים – אם הם שרופים לגמרי או אנטיפסטיים שכאלה במרינדה טעימה, יש מצב לאכול אותם. מעתה אמור "אין הקפוצ'ון אוכל סלט חצילים" (לא במיונז ולא בטחינה. בעעעעע).

2. אני לא משתמש בסמים. וגם אף פעם לא ניסיתי. אני מאמין שגם לא אנסה. לא חסר לי, לא מעניין אותי, לא ממלא לי שום צורך להתנסות. וויסקי והרים, אלה הסמים שלי, אני נוהג לומר (ושאף אחד לא יבלבל לי במוח עם מה זה סמים חוקיים ומה לא, ואיך אלכוהול וניקוטין יותר מזיקים ממריחואנה. אני יודע, שמעתי הכל אלף פעם. כשאמרתי "סמים" ידעתם בדיוק למה אני מתכוון).

3. הפעם היחידה בחיי בה לבשתי ז'קט הייתה בבר-מצווה של הנפיל. לא יודע מה נפל עליי – היה יום חורפי וקר, שאלתי את הרס"פית אם יש לקודקוד ז'קט ספייר ותוך שנייה הייתי עטוף באחד (חום, נדמה לי). היה לי חם אימים בבית הכנסת ולבית כבר חזרתי עם הז'קט על הכתף. באופן כללי אני מתלבש שלוחי למדיי (יש שיאמרו מוזנח עד לרמת ההומלס). לעבודה אני מגיע בד"כ במכנסיים קצרים, טי שירט (של Kukuxumusu, אם אני מרגיש מהודר בבוקר) וכפכפים. אין פה שום הצהרה חברתית או אישית. זה פשוט לא מעניין אותי, ובעיקר חשוב לי שיהיה לי נוח. למרות זאת, זוגתי טוענת שאני מתחיל לגלות ניצנים של טעם בביגוד. השפעה שלה, שלא תהיינה אי-הבנות (בשנה שעברה למדתי את משמעות המילה "קרדיגן". מה זה יהיה השנה? "פוטר"?).

את מי אשרבט? שלוש גבירות כבודות, Su, Perros וג'יין. מאסטרו – קח אותן.