הרפתקאות הצב-נחש

דוך

מילה מסוכנת מאוד. מסוכנת אף יותר, כשהיא באה בצמוד למושג "ברברה" (ע"ע). היה ויצאת לטיול עם קפוצ'ון, ושמעת את המשפט "קצת התברברנו, או שנחזור אחורה ת"ק פרסאות, או שנחתוך פה בדוך קטן" (מלווה בחיוך חצי-נבוך), הטל את עצמך על הארץ, פרוץ ביבבות רמות וסרב בכל תוקף לאופציה השניה.

קנדית עדינה בשם ג'ניפר למדה את השיעור הזה בחודש מרץ 1999 (לספירת הנוצרים), ביערות האקליפטוסים האדירים של Namadgi National Park, אי-שם מדרום מערב לקנברה. הניווט הגאוני שביצעתי ביערות נקטע עם מציאת שיח גרגרי-יער עסיסיים, ו-45 דקות של זלילה מכל הבא ליד גרמו לי לפנות שמאלה במקום ימינה בתום ההפסקה הלא-מתוכננת. לאחר שעה זיהיתי את הברבור ("הממממ, הרכס הזה לא אמור לפנות צפונה? אז למה הוא פונה דרומה?"). כמדריך טוב הצבתי בפני ג'ניפר את שתי הברירות לעיל, וברוב תמימותה היא אמרה ש "A little bush-bashing sounds like a lot of fun". הקטע בן הקילומטר בו חתכנו בדוך לקח לנו כשעה ורבע. התחלנו בירידה במורדות הסבוכים במגוון שיחים (מי שלא ראה קנדית בגובה מטר וחצי ובמשקל 45 ק"ג, טוב 60 ק"ג עם התיק, מדרדרת במורד, נתקלת בשיח אוסטרלי קוצני ומוטחת חזרה במעלה, לא ראה שמחת בית השואבה מימיו) המשכנו בצליחת ה Gibraltar River (שבמפה נראה כמו נחל כזיב בסוף הקיץ, ובמציאות נתן תחרות טובה לירדן במהלך הפשרת השלגים). קינחנו בטיפוס כמה מצוקונים בגדה ממול. בהגיענו לחניון הלילה היא ויתרה על ארוחת ערב, זחלה לאוהל ונרדמה. למחרת סיימנו את הטרק, עליתי על האוטובוס לסידני ולא ראיתי אותה מאז.

דרדרת

בת דודה רחוקה זו של שדות הבולדרים (ע"ע) מציבה בפני המטייל אתגרים אחרים. לכאורה ההליכה בה קלה יותר, שכן האבנים הבודדות המרכיבות אותה קטנות הרבה יותר מהבולדרים, אך, למרבה הצער, הן בדרך כלל לא יציבות (אחרת, למה היו מידרדרות מראש?) והמטייל הלא זהיר עלול לעקם את קרסולו הרגיש (במקרה הקל) או ליפול אפיים ארצה (במקרים קשים יותר). בנוסף, דרדרות מטבען משופעות וכך, גם אם אינך עולה בהן (ירידה היא באמת אתגר) אלא חוצה אותן באותו קו גובה, סביר שתלך בשיפוע צד, אחד התענוגות היותר מפוקפקים שבנמצא. אך, דרדרות אינן שליליות לחלוטין – לא ולא! יש בהן גם ערך לימודי אדיר. כך למשל, אותו טיפוס בעקבות 200 בבונים ממחוז צפון של הנוע"ל, במעלה דרדרת טרייה למצפה מכוור, באותו חורף אדיר של 91/2. שריקת האבנים באוויר ורעשי התפצחותם במגע עם הקרקע/ראשיהם של החניכים שמסביב היוו הכנה יותר מראויה למטחי הקטיושות של חורף 95/6 בלבנון.