הרפתקאות הצב-נחש

אני שונא אותך.

פעם ביום קורה משהו, ויהיה זה להיזכר באיזו יציאה מסריחה שלך, או סצינה מגעילה שהייתה, או לראות את ערימת התמונות שלנו ששוכבת פה, ממתינה להכנסה לאלבום, או משהו פעוט כמו מספר הטלפון שלך בעת דפדוף בזכרון הסלולרי, שמקפיץ את השנאה הזו.

פעם ביום היא עולה כמו זרם מהבטן ומתפרצת כמו גל עכור מהגרון. שונא שונא שונא.

היא כל כך לא הגיונית, כל כך לא נכונה לוגית, שאני חושב שבגלל זה אני מחבק אותה אליי. הזדמנות טובה לחרוג מהמסגרת הרציונלית המוכרת והבטוחה.

הייתי רוצה להפסיק לשנוא. מיציתי. זה כבר לא כמו בהתחלה, כשהשנאה עצרה אותי, מנעה ממני ללכת הלאה, לפני שהייתי מוכן. עכשיו היא רק תוצר לואי יומי, כמו ויטמין שבולעים בבוקר, עם הארוחה. וגם מלאי השנאה ידלדל, התכיפות תרד עם הזמן, וכשתבוא אהבה חדשה השנאה תיעלם לגמרי.

אבל בינתים, היא ואני כאן, רוקדים בוסה נובה קטן.

לבנזונה שחונה כבר יומיים על שני מקומות מול הבית שלי

גם אותך אני שונא. מכל הלב. ואיתך - זה אישי.