הרפתקאות הצב-נחש

סוג הבשורות המשמחות עליהן דיווחתי מלווה במספר שלבים עוקבים ובלתי נמנעים. הראשון הוא שלב האופוריה, השני הוא שלב הרגיעה והחזרה לשגרה והשלישי הוא שלב השוטטות בגנים (לא מה שהקורא החרוץ דוד42ביהונתן חושב). ממש כמו מוכרי מכוניות משומשות, גם למציגי גני אירועים יש חלוקה מסודרת לקבוצות.

"שגר ושכח"
דווקא בחורה נחמדה, וגם הגן שהיא מציגה יפה מאוד, ואנחנו מתרשמים כדבעי. היא טורחת להדגיש שאינה אשת מכירות, כמו בשאר הגנים שראינו/נראה, וממשיכה לנאום מכירות מתורגל היטב. היא לוקחת את פרטינו וקובעים להישאר בקשר, אך בזה זה נגמר. הפעם היחידה בה היא מתקשרת אלינו היא כשאנחנו בפגישה אצל המעצבת המתלהבת (ע"ע), אבל לא עונה כשאנחנו חוזרים אליה, ולא מגיבה להודעות החוזרות ונשנות שאנחנו משאירים אצלה.

הסתמית
סתם אשת מכירות היושבת משועממת ונכאה במשרד המכירות, מול תנור ספירלה ישן. היא אפילו לא טורחת להדגיש שאינה אשת מכירות, לוקחת אותנו לסיבוב בגן (בסדר) עם משפטים כגון "כאן אתם יכולים לשים פינה אלטרנטיבית, איך שבא לכם", "אפשר לשים את השולחנות פה. או שם. או למעלה. איך שבא לכם" ו"אפשר להאיר את העצים האלה. או לא" (אנחנו יודעים, איך שבא לנו). קצת דפדוף באלבומים, מעבר על הצעת המחיר ו-זהו. נקסט.

המתלהבת (משיער)
גם בחורה נחמדה מאוד. מציעה לנו קפה כשאנחנו נכנסים, ובינתיים אוספת את השיער. היא טורחת להדגיש שאינה אשת מכירות, כמו בשאר הגנים שראינו/נראה, וממשיכה בפיזור השיער. אחר כך בא נאום מכירות נלהב, ואיסוף השיער. סיור נלהב בגן (בשיער אסוף), ואחריו עיון באלבומים וסרטים (פזור). יאללה, להתפזר, להתפזר.

המתלהבת המעצבת
בחורה נחמדה מאוד, שלמדה עיצוב (ולכן עוטה משקפי דיים עדנה). היא טורחת להדגיש שאינה אשת מכירות, כמו בשאר הגנים שראינו/נראה, וממשיכה לנאום מכירות מתורגל היטב ומאוד נלהב, המכיל ביטויים כמו "רק אצלנו כלול במחיר בר תוצרת חוץ" (וגם אצל כל השאר), "רק אצלנו גיל טייכמן עשה את התאורה" (באמת?) ו"רק אצלנו המחיר כולל גם עיצוב מרכזי שולחן" (בדקת את השוק לפני פיזור ההצהרות?). האמת? אחלה גן.

הבעלים
גבר סביב שנתו הארבעים, שמור, רגוע, לא מתלהב (שינוי מרענן). המשפט הראשון שלו הוא שאינו איש מכירות, כמו בשאר הגנים שראינו/נראה, אלא אחד מבעלי הגן. מכאן חוזרת השגרה של סיבוב בגן, תאורה של גיל טייכמן, האקוסטיקה הטובה בארץ ואין יום חמישי פנוי עד סוף ספטמבר. האמת, באסה.

בעלים ברישיון
אותם מאפיינים כמו הבעלים (ע"ע), עם בונוס. גם הוא קרא את הכתבות על דו"ח מבקר המדינה מלפני שבועיים, לפיהם למעלה משמונים אחוז מגני האירועים במדינה פועלים ללא רישיון, והוא מתכוון לנצל כל יתרון שיש לו (הוא בעשרים האחוז הנבחרים). רישיון העסק ממוסגר במסגרת יוקרתית ומבהיק מניקיון, בעודו ניצב במרכז השולחן במשרד. הזוג המאושר רשאי להסתכל על הרישיון, אבל רק בידיו של הבעלים.

החק"ביסט
אותם מאפיינים כמו הבעלים (ע"ע) אבל עם טוויסט מקורי במיוחד. הבחור מיישם את עקרונות תורת חקר הביצועים (חק"ב) למשלח ידו, וביתר שאת בשלב המכירות. אחרי ההצהרה המתבקשת שאינו איש מכירות, כמו בשאר הגנים שראינו/נראה, הוא מפנה אותנו למסך המחשב על שולחנו. על הדסקטופ פזורות תיקיות בשמות כגון "חתונות 2003", "חתונות 2004", "לקחים שנלמדו", "טעויות קלאסיות" ו"מחדלים". כל תיקיה מכילה עשרות עד מאות קטעי וידיאו שצילם בחתונות, בהם מתועדים רגעי מפתח ונקודות תורפה בחתונות שעברו תחת ידיו. "אני אדע לעשות לכם את האירוע המושלם, אתם מבינים? הנה, תראו: החתונה של יוסי ושרית, מאי 2004" הוא מקליק על אחד הסרטים ואנו רואים עבדקן חובש מגבעת שחורה, יושב באי-נוחות על הספה במשרד. "הרב מזרחי, מה השעה?" נשמע קולו של החק"ביסט, "תשע וחצי" עונה הרב. "יוסי ושרית הזמינו את הרב ל 20:00, אבל החופה איחרה בכמעט שעתיים, כי הם לא הקשיבו לי" הוא מסביר לנו. "או, למשל, עיתוי מזנון המתוקים, זה מה שקורה כשלא מקשיבים לי, אלא לקייטרינג. אמרתי להם להוציא את המתוקים ב 22:30, אבל הם חיכו עד 23:00". נדהמים אנו צופים בעשרות קליפים בני חמש עד עשר שניות, כל אחד נפתח במצלמה מצלמת את פלאפונו של החק"ביסט, המציג את השעה באותיות של קידוש לבנה – 22:23, 22:26, 22:34, 22:35 וכן הלאה – ואחריו צילום מטושטש של זוג הולך לכיוון היציאה. "עד שהם הוציאו את המתוקים ברחו להם מאה איש לפחות!" אני מתחיל ממש להעריץ את האובססיה שלו לשלמות, ממש נאצי-חתונות, ומדמיין איך הוא מגרש אותי מהחופה בצעקות "לא עשית חתונה הפוכה, כמו שהמלצתי לך – No wedding for you!", אבל מרפק מכוון היטב מצידה של שתחיה קוטע את ההזיה.

עם יד על הלב – לא יותר פשוט חתונה על איזה ג'בל, עם פק"ל קפה וקצת וופלים?