הרפתקאות הצב-נחש

אני לא מבין למה התקשרת אליו. מה בדיוק רצית להשיג? סימפתיה? הבנה? מחילה? זין תקבלי ממנו משהו מהם. וגם זין כבר לא תקבלי ממנו, נראה לי. היכן שאת עומדת, היכן שהוא עומד, היכן שאתם עומדים, אין לו הרבה מה לומר בתגובה. ועדיף ככה. כי מה שיאמר יתפרש לא נכון, כי מה שיאמר יורכב מילים חלולות, תלויות באויר, או מילים מלאות, טעונות משקל כבד מנשוא. לא התקשרת כדי להסביר את עצמך, שיבין, שירגיש יותר טוב, כי הבנה עוזרת להתמודדות. איך שירגיש יושפע ממעשייך, לא מדברייך. התקשרת כדי שאת תרגישי יותר טוב, מתוך חסד אנוכי. או כדי שתרגישי יותר רע, באקט של הלקאה עצמית. כך או כך – דבר טוב לא יצא מזה. אבל אל התובנה הזו תגיעי עם הניסיון. הניסיון הוא המורה הטוב ביותר, לא?

ואתה – לך רק אגיד, שמי שישן עם חתול בפה, שלא יתפלא אם הוא קם עם טעם של חתול בפה (ודי לחכימא ברמיזה, ולשטיא – בכורמיזה). אבל תמשיך לנסות – הניסיון הוא המורה הטוב ביותר, לא?

[במאמר מוסגר – ניסיתי, ואני לא מצליח להרים גבה בודדת. או שתיהן או אף אחת]