פסאודו-הייקו
כמו ניירות לקמוס מוטאנטים,
מפתחות מגבותיי
כתמים ורודים.
קייט
בימים האחרונים יש אשה בחיי.
כל בוקר אני כותב לה. וגם אחרי הצהריים.
אני יצרתי אותה, יש מאין, אבל היא שולטת בסדר יומי. וכמו אישה שיש להציגה בציבור, אני משפר אותה ללא הרף. מלטש את מבטאה, כמו דוקטור היגינס ב"פיגמליון", דוחף אותה לשפר את ביצועיה, כמו מאמן אישי בחדר כושר של המאיון העליון, מתכנן את עתידה בקפידה, כמו לורד בריטי לבנו העולל. והרי עתידי כרוך בעתידה, הצלחותיה – הצלחותיי וכשלונותיה – כשלונותיי.
דבר נהדר, אובג'קט-אוריינטד.
מקאלן
כוס וויסקי ב 64 שקל? ירדת מהפסים? אני יודע שזה וויסקי טוב, אבל בחיאת. ואם כבר את לוקחת 64 שקל, אולי תמזגי קצת יותר? שתי אצבעות ככה, ולא ככה? את יודעת מה, תשאירי פה את הבקבוק וזהו. ואל תשאלי אותי אם אני רוצה קרח, ברגע זה איבדתי את שרידי הכבוד שרכשתי לך.
ג'מש"י, תחזור כבר מהסקי! דיר בלאק אם לא הבאת לי בקבוק לפרויג...