הרפתקאות הצב-נחש

ביום שישי האחרון התפרסם במוסף "תרבות" של מעריב מאמר מאת ניסן שור, שלישי במספר במה שהוגדר שם כ"פולמוס הבלוגים". במאמר שוטח ניסן שור את ראייתו את הבלוגספירה הישראלית, ובחרתי להביא ממנו פסקה אחת:

"מתוך עשרות אלפי הבלוגים הפעילים והלא פעילים בבלוגספירה המקומית, יש סיכוי קלוש - אם כי בהחלט קיים, שהרי אושיות בלוגים ואינטרנט ישראליות הן עניין חי ובועט - למצוא כותב החורג מסדר היום החושפני אליו הידרדרה התרבות הזו. במקום זאת, הבלוגים הם כר פורה של גבב חסר ערך, תוכן המושלך ללא אחריות, הררי מילים הנטחנות דק-דק על ידי האקסהביציוניזם החדש..."

לעומתו נזעק יקירנו יריב, בטענו כי "עדיף שמעריב יכתבו על בלוגים במדורי המחשבים שלהם מאשר שיכתבו עליהם במדורי התרבות" ואחריו החרו-החזיקו מגוון המגיבים הקבועים, מי בעד ומי נגד.

אני נוטה להסכים עם ניסן שור. את רובם המחריא (שגיאה פרוידיאנית) של הבלוגים בהחלט ניתן לתאר כגבב חסר ערך. אבל גם בקרב הבלוגים ה"איכותיים" (איפה הידיים של טל פרידמן כשצריך אותן?) נדיר שתמצא את הבשורה, את ההארה, את הקטע שישנה את חייך. וזה בסדר, מבחינתי. שהרי אם אני נתקל בקטע שמצחיק אותי, שמרגש אותי או שמאתגר אותי פעם ביום – דייני. יחסית להשקעה של רבע שעה ברפרוף על מספר בלוגים חביבים זוהי תמורה סבירה, שלא לומר טובה.

אחד המגיבים לפוסט של יריב אמר משהו על הלוגו של ישראבלוג, שנתקל בו בכתבה, וגם פרט זה עורר טוקבק מתמשך. אותו קורא ערני שכח לציין שלא כל הלוגו הופיע, אלא רק המילים "ישרא-בלוג", ללא התוספת המקובלת "החיים זה כאן". אני לא יודע אם ההשמטה נעשתה במתכוון, או במקרה, מטעמי עיצוב ועריכה. אבל היא מאוד סמלית בעיניי. שהרי אם נקבל שהחיים לא כאן אלא שם, בחוץ, אזי גם יגדל הסיכוי שנתייחס לבלוגים בפרופורציה המתאימה. לבי לבי למי שחייו הם כאן.

In your face