הרפתקאות הצב-נחש

התרגלתי לביקורת הזו כל-כך. ביקורת של יום-יום, של שעה-שעה, חודרת ונוקבת, שולטת בכל היבטי החיים. הביקורת חדרה גם למחשבותיי, ולא עבר זמן רב, והתחלתי לבצע ביקורות מקדימות בעצמי, מתוך מחשבה נואלת שבכך אשפר את ציוניי בביקורת האמיתית. מדוע נואלת? ובכן, ידוע שמבקר אמיתי, אינקוויזיטור ממש, לא יכול לבוא לידי סיפוקו אלא ע"י מציאת פגמים והוקעתם הפומבית, שכן מטרתו אינה השיפור אלא הביקורת עצמה. ואינקוויזיטור מומר, זה שהגיע לידי תפקידו עקב הפגמים שמצא בעצמו, טמן עמוק ומיהר לבקר אחרים, כדי שלא תתגלה חרפתו, הרי הוא מחמיר מכל אינקוויזיטור "רגיל", בבחינת בעל תשובה שעומד במקום שבו לא עומדים צדיקים גמורים.

הביקורת העצמית נותרה גם לאחר לכתו בטרם עת של האינקוויזיטור. אולי מוזר הדבר, שכן זה האחרון סולק ממשרתו בגלל ביקורתו הבלתי פוסקת, שבסוף שברה את גבי העיקש. אבל גם בהיעדרו, המשכתי אני את מלאכתו, מוקיע את מעשיי ואת מחשבותיי ללא רחמים. נכון, הגבול בין ביקורת עצמית לגיטימית להלקאה עשוי להיות מטושטש, אבל כשמצאתי עצמי חוזר לאותן טריטוריות מוכרות, הבנתי שחציתי אותו.

הצעד הראשון היה השלכתם של משקפי המבקר הישנות לכל הרוחות. מאסתי במסגרת הקרן, בעדשות הדו-מוקדיות וברצועה הדקיקה המאפשרת להוריד את המשקפיים ולתלותם על החזה, בהפסקה בין ביקורת לביקורת. הצעד הבא יהיה אימוץ משקפיים חדשים (ואולי בכלל עדשות?) שאינם מחפשים פגמים בדרך אל המושלמות, אלא מוצאים את ההתנהגות המוליכה לשלמות.

גם כן ביקורת

"בלילה חיפשו את הירח שלהם, והירח נמצא, רק ערמות הקש היו חסרות. אך גם ללא ערמות הקש נגלה להם סוד, שאיש לא סיפר להם על אודותיו. מהו הסוד? קשה לנסחו במילים, הוא עמום ועלום שם. רק מעטים מגלים אותו, אולי רק אישה וגבר יחד, אולי אור ירח אחר."

[מתוך "ירח אחר", של אספו ברו, שעוד לא החלטתי מה אני חושב עליו. אולי כשאסיים אותו]