(מאת סיגל, חברה יקרה, קוראת נאמנה ומעצבת ההזמנה, דברים בשם אומרם: קפוצ'ון)
אתם והחלומות שלכם, הגזמתם לגמרי. מה קרה, אתה שואל? אז אני אגיד לך, הדבקתם אותי, זה מה שקרה. לילה אחרי החלום שלך, חלמתי גם אני.
יום החתונה שלכם הגיע, ולא ממש הבנתי איך מגיעים לגן, אז אני מצלצלת אליכם. אתה מסביר לי איך מגיעים, ולהפתעתי אני מבינה שזה בכלל לא בשרון, אלא ליד כרמיאל. אני נוסעת ונוסעת ובסוף מגיעה למקום. לתדהמתי זה מין הר טרשי, ממש בטבע, ולא גן מבוית כמו שהצטייר לי מהתיאורים שלכם.
את שתחיה אני בכלל לא רואה, אבל אתה שם, לא נראה בכלל כמו חתן, ונועל את נעלי הטיול שלך מהתמונה, ההיא שעשתה לנו את המוות כשניסינו לשלב אותה בהזמנה.
אני מנסה להבין ממך, מה זה המקום הזה, למה אתה לא נראה כמו חתן ומתי תתחיל החתונה. אבל הדבר היחיד שאני זוכה לשמוע ממך זה "ברגע שאוריד את הנעליים".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
