הרפתקאות הצב-נחש

נראה שהרומאים היו הראשונים להציב אבני מיל בצידי הדרכים, כדי לסמן את המרחק שעבר המשתמש בדרך. לו רק היו יודעים לאלו מטרות משתמשים במונח הזה.

אבן מיל 1

יש כל מיני סוגים של הליכה. השבת הלכנו לשם ההליכה. היעד היה 25 ק"מ בהרים, בקצב טוב מקצב 3, והמסלול, הנופים והאתרים היו משניים הפעם. או, כפי שהיטיב החמור לנסח את זה, "לא באנו ליהנות". אני חושב שבמאבק בין סיבו, החמור והג'ינג'י לביני, על מי ישביז את מי יותר, לא אני הפסדתי (כרגיל!).

התחלנו את ההעפלה מיגור, דרך "שביל המעפילים" (שם הולם) בשבע ורבע.

אחרי פחות משעה, באחד מחניוני דרך היערנים, פתחנו שולחן וחיסלנו את כל האוכל שנשאנו (פרט לשתי פרוסות פסטרמה מיותמות). עברנו ברחובות האחוריים של סביוני עוספיא, מפנטזים על דוכן פיתות עם לבנה, אבל כנראה שכולם עוד ישנו.

עברנו את שיא הכרמל וירדנו דרך נחל חיק, שזרם לפרקים, ובכלל היה מקסים. החמור פתח צעד בעליה הבוצית להר שוקף, בעוד אנחנו נגררים אחריו. אחרי עוד מנוחה וכרסום פירות יבשים התחלנו בירידה אל מצוקי נחל אורן, דרך פריחת חורף וסיפורי זוועה של הג'ינג'י.

ממערות ישח ירדנו לחניון נחל אורן, שם קנינו פיתות דרוזיות עם לבנה, בגודל זעיר, איכות בינונית ומחיר מופקע והמשכנו מערבה. דרך המטעים והשדות של מישור חוף הכרמל, מתחת למסילת הרכבת

ודרך הביצה הרעילה שמתחת לכביש החוף. ב 13:30 הגענו לחוף עתלית, עם טיפות הגשם הראשונות. הקודקוד כבר חיכה לנו, ואפילו צחק כשסיבו השפיל את כולנו בספרינט הסיום המסורתי.

(בתמונה, מימין לשמאל, בגבי, ספאד, רנטון וסיק בוי)

בסה"כ הלכנו 22 ק"מ בשש וקצת שעות, אז ניתן לומר שעמדנו ביעדים (חוץ מאחד – נהנינו. מאוד נהנינו).

בחודש הבא, היעד הבא – 35-40 ק"מ, 1000 מ' עליה.

אבן מיל 2

קייט 0.5 מאחרת בשבועיים. כמו תמיד, כשאשה מאחרת זו סיבה לדאגה. אבל עם המילואים בעוד 10 ימים, אין הרבה זמן לייצב את הבחורה המסכנה. ייתכן ואאלץ לקצץ בבגדיה. ואולי בשערה. בפעם האחרונה שקיצצתי שיער של בחורה זה היה בסדיר, כשמש"קית החינוך הציקה לי, עוררה אי-נחת בקרב חייליי ובאופן כללי הפריעה. אני מקווה שהפעם התוצאות יהיו יותר טובות.

אבן מיל 3

עוד 10 ימים – שוב מילואים. תעסוקה ליד בית לחם. תעסוקה אחרונה עם המ"פ הנוכחי (וסגנו הכלומניק), תעסוקה אחרונה לפני שאנחנו קולטים את החבר'ה מהפלס"ר שפורק (לא אתם, סנרקי). התחלתי לארגן את הציוד למילואים ונזכרתי בילדותי, בריח של הקודקוד שהיה הולך למילואים, ריח של מדי ב' עם דרגות מהוהות ונעליים שחוקות. אמנם הסתדרתי עם נעליים קלות חדשות, אבל נראה לי שאני מתחיל לעטות את אותו הריח.