הרפתקאות הצב-נחש

אני חושב אם לטייל מחר. מצד אחד, אני מתגעגע לזה, אבל מצד שני חם, ולא ארגנתי כלום. יש לי טיול רווקים בעוד שבוע, עוד טיול גברים שבוע אחר כך, ואת אחד הטיולים של החיים בעוד שלושה חודשים, ועדיין זה בוער, כמו החום הזה. החום הזה, של תחילת הקיץ, לפני שהגוף מאוקלם. אתה קם בבוקר, לא יודע מה קורה איתך, קופץ לרופא שיניים להעיף מבט בסתימה שהתחילה להשתחרר באמצע משחק כדורסל. שעה אחר-כך אתה עם רבע פה רדום ואסור לך לשתות עוד שעתיים, ואז אתה מתייבש. אני שונא את תחילת הקיץ.

לפני ארבע שנים, כשיצאתי לחצות את הכרמל עם הנפיל גם היתה תחילת הקיץ. התחלנו ללכת ב 6:30, וב 11:15, כשהקודקוד אסף אותנו ליד ג'למה, כבר היה חום אימים. מה זה אומר לגבי מחר? לא יודע. יש לי חולצה תרמית קיצית חדשה וצריך לבדוק אותה.

בבנגקוק עם המיזנטרופ, אי אז לפני שבע שנים פלוס, ישנו בגסטהאוס זול ולא ממוזג. היינו מתקלחים במים קרים במקלחות המשותפות ומתייבשים בלי להתנגב מתחת למאוורר התקרה העצל, ארבע, חמש ושש פעמים ביום. היום אני מתקלח בקרים וחושב שצריך לכתוב בבלוג, צריך לפרמט את המחשב וצריך לשתות עוד כוס מים, הקודמת לא הספיקה. עוד כמה שנים ולא יהיה הבדל בין גוש דן לבנגקוק – פקקי תנועה כל היממה, רעש, חום נוראי עם לחות 90% ומלא תאילנדים בתחנה המרכזית. אבל אז אולי יבוא איזה טסונאמי ויגאל אותנו.

יאללה, ניקח כדור נגד כאב ראש. אני שונא את תחילת הקיץ.