הרפתקאות הצב-נחש

יום שישי, שעת ערב. החמור וחברו מק'בן עוברים אצלי, ואוספים את הפנס החדש וגם פנימית לשק"ש, בדרכם לטיול בנחל משמר. אני מאחל להם טיול נעים ופונה לשבת של בטלה.

למחרת מגיע הסיפור המלא (עם הסוף הלא מפתיע) על הטיול. אני נזכר בסיפורים דומים, כמו החזק שטייל בנחל משמר, רכבו נפרץ והציוד נגנב. כשנסע למשטרת דימונה להגיש תלונה (רק בשביל הביטוח) אמר לו היומנאי הבדואי "כן, זה הבדואים הזונות האלה, הם בורצים לכל המכוניות של אל-מטיילים". אני נזכר בסיפור של הג'ינג'י על 50 כלי רכב פרוצים ביום אחד בחניון העילי של הדרג'ה. אני נזכר בכל טיול אליו יצאתי מזרחית לירושלים ו/או דרומית לקרית גת, ואילו תרגילים ארבע-מימדיים עשיתי כדי להקטין את הסיכון שיפרצו לי לרכב (החל בהזמנת מונית מיישוב קרוב, דרך השארת רכב פיתיון ריק במקום בולט והחבאת שאר כלי הרכב ועד סגירה של 15 ק"מ רגליים על הכביש, מסוף המסלול אל תחילתו).

אני נזכר בכל הסיפורים ומתעצבן. כוס-אם-אמק, למה לעזאזל שדברים כאלה יטרידו אותי? בסך הכל רציתי לטייל! והכי מרגיזה היא הקלות שבה נהפך מצב לא נורמאלי לשגרה, משל "הפשרה של היום – הנורמה של מחר" (היה חכם, אותו סמל בטירונות, אה?). היום ברור למטייל במדבר יהודה ובנגב, שרוב הסיכויים, אם יטייל בעונה הפופולארית ובמסלולים הפופולאריים שרכבו יהיה למשיסה ע"י כנופיות מאורגנות, שעבורן אין חוק ואין סדר.

והמדינה, או נציגיה האמונים על שמירת החוק והסדר? יוק. אין אכיפת חוק במגזר הבדואי בשלושים השנה האחרונות, וכבר לימדונו רבותינו שאין בטבע ריק (ואקום בלעז) – הוא מתמלא. מדינת ישראל, בעוד גילוי סימפטומטי של בריחה מאחריות, נמנעה מלעשות את תפקידה – בין אם עקב היותו כפוי טובה, או מפני שזה היה מכריח אותה לגעת בתחומים אחרים במגזר הבדואי או פשוט כי זהו תפקיד קשה ולא פופולארי – התוצאה זהה בכל מקרה. ועל מי נופלת האחריות? על האזרח הרגיל, שפרמיות הביטוח של רכבו מרקיעות שחקים, והוא שצריך לדאוג לרכבו המאוים.

איפה עוד ברחה מדינת ישראל מאחריותה, השאירה ריק אשר התמלא, והפך למצב "לא נעים"? נכון מאוד, הקורא הזריז שענה "לבנון" זוכה בחייכן וצו שמונה.