| |
הרפתקאות הצב-נחש
אח שלי גיבור, In the country |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
| 8/2006
עוד שבוע, תמונת מצב
שאלו אותי פה בתגובות "נו, ואיך חיי הנישואים מיטיבים איתך?" ולא הגעתי לענות על זה, אתם יודעים, המצב. ובעצם חשבתי על כך שאלו הם החיים, שמחה ועצב, פסגות ותהומות שזורים זה בזה. ואם שמחת אירוסינו היתה משולבת בעצב של פטירתה של סבתא קלרה זצ"ל, הרי ההכנות לחתונה היו בצל אשפוזה של סבתא נינה ומה שבא אחריו. ומה הפלא שההכנות לירח הדבש היו תחת הרעשת המלחמה (יבוא צו או לא?), ולא הרגשתי שמתאים לי לכתוב על כך.
שואלים אותי איך זה להיות נשוי. בד"כ אני עונה שזה אותו דבר, גרים ביחד כמו קודם, "אשתי" קראתי לה עוד הרבה לפני החתונה, ומעבר לזה שעכשיו היא עונדת שתי טבעות ולא אחת, הכל נשאר טוב כשהיה. ההבדל הגדול יהיה כשיתחילו לפרוץ הקפוצ'ונונים. ובינתיים, יש דברים קטנים, כמו לפתוח חשבון בנק משותף, או לשנות את פרטי המוטב בטופס השלישות של יחידת המילואים שלי (עוד סוג של ערבוב קודש בחול, לא?).
אבל מעבר לכל הטריוויה, חיי הנישואין מיטיבים איתי. מאוד. לפעמים אני מסתכל עלייך מהצד וההבנה שנבלה את שארית חיינו ביחד גורמת לי להתמלא במין אושר, כזה שמילא אותי כשהלכנו יד-ביד לחופה. לפעמים אנחנו מעמיסים את התרמילים בליל שישי (אז אמרתי שמונה-תשעה ק"ג ויצא לי יותר כמו חמישה עשר. גם לי מותר לטעות בחשבון) ונוסעים להרים לטיול לילי, לבדוק את מערכות הגב החדשות. וכשאת מסתכלת עליי בכביש החשוך ואומרת לי שלארוז את התרמיל הגביר לך את ההתרגשות מהטיול הממשמש ובא, או שאנחנו יושבים על גג חירבה ומסתכלים על אורות היישובים בשפלה, אני מבין שבחרתי שותפה נהדרת לטיול הגדול של החיים.
| |
| כינוי:
בן: 48 Google:
kapoochonתמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
