הרפתקאות הצב-נחש

עכשיו, כשכל הסידורים מאחורינו, אפשר סוף-סוף להתרווח על הספה, עם כוס לימונצ'לו ביתי של הרס"פית ביד, ולחשוב על להתחיל להתרגש. אבל זה לא היה טריוויאלי להגיע עד הלום. כשיצאתי ל"טיול הגדול של אחרי הצבא" הייתי בן 23 וההכנות התמצו בלארוז את התרמיל ולשבת קצת עם אנשים על טיפים בקשר לניו זילנד. בגיל 30, לצאת לטיול מחיים של מבוגר, זה הרבה יותר מסובך. חשבונות בנק, הוראות קבע, טופסי טיולים במקומות עבודה, למצוא שוכרים מחליפים בדירה לחצי שנה ושאר ירקות. ובל נדבר על לארוז את רכושנו (איך מ-40 ארגזים קטנים ו 12 שקים לפני שנה הגענו ל-60 ארגזים גדולים היום? איך???) ולטעון שירים בנגן ה mp3.

ב 1998 יצאתי לטיול עם ווקמן ותריסר קלטות של 90 דקות, שכל שיר בהן נבחר בקפידה. בשיחה עם אבימה הוא סיפר שלטיול שלו, לפני שנתיים, יצא עם מיני דיסק ועשרים דיסקים בני חמש שעות. והפעם אנחנו יוצאים עם נגן בגודל קסטת אודיו, עם מקום ל 20 ג'יגה-בייט. נפלאות הטכנולוגיה. נפלאות הטכנולוגיה ניכרות לא פחות כשבא התרמילאי המעודכן לארוז את תרמילו. ב 1998 יצאתי עם תרמיל זול וכבד, מכנסי דגמ"ח מהצרכניה של קיבוץ גבת, ג'ינס, חולצות טריקו וגופיות כותנה. התרמיל שלי שקל 20 ק"ג וגרם לפרץ קללות בלתי נשלט כל פעם שהרמתי אותו, נוסח "אם זה הטיול שאחרי הצבא למה השתחררתי?". הפעם, איש הייטק מושחת בן 30, אני יוצא עם תרמיל יקר וקל, חולצות תרמיות, מכנסי ניילון ומעיל גורטקס. שקלתי את התרמיל, וכצפוי הוא שוקל 20 ק"ג.

אז מה עוד נשאר לארגן? העברתי את הדואר האלקטרוני של הבלוג מmail.com  הרקוב ל gmail, מחקתי את המנויים שלי בבלוגים אחרים, מצאתי אתר עם מקלדת וירטואלית בעברית וקיבלתי החלטה לנסות ולהמשיך לכתוב בבלוג, גם בזמן הטיול. צריך עוד לקנות קצת דולרים ולקנות מנעול נוסף לתיקים, אבל חוץ מזה, וגם לישון קצת כמו בנאדם, יש לנו עוד 25 שעות של חופש עד ההרפתקאה של החיים.