עכשיו, אחרי חופשה נהדרת וניקוי ראש בדרום, אפשר לסגור את הגולל על הקו שהיה. במילה אחת, היה קו קיצוני. מהקור הנוקב בלילה, בסופ"שית פתוחה ב 80 קמ"ש ועד לחום היוקד בצהריים, בסופ"שית פתוחה (שלא זזה). מאפס אירועי אמת, ועד ארבעה אירועי בטיחות. ובעיקר, מגילויי גועל נפש ואירועי משמעת מצד חיילים (גם סדירניקים וגם כמה משלנו, שבדרכם לעוף מהפלוגה) ועד גילויי גדלות נפש. ואת האחרונים אני רוצה להזכיר. הברמן השווה, שמתוך 30 שעות שבין שבת לראשון היה במשמרות 26 שעות, ובארבע הנותרות הכין רשימות שמירה בלתי אפשריות (איך לתפוס 16 עמדות עם 7 חיילים), לפני שקרס לשינה מתוקה. צביקה הג'ינג'י, שחזר מירח דבש של חצי שנה בהודו ביום שלישי, וביום ראשון, בשמונה בבוקר, כבר היה עם נשק ואפוד בטרמינל. ולא אשכח את עופר הצהוב, אוהד מכבי ת"א המושבע, שהסכים לצאת מהמועדון במוצב ולאפשר לפועל ירושלים לנצח את בלגראד. תענוג לטחון עם אנשים נהדרים כאלה.
ואיך אפשר בלי קצת תמונות?
נוף במובלעת "איילה":
האמר בספארי:
סופ"שית (להיזהר מהאגזוז):
סיור 34 בפוזה אופיינית:
בשבוע הבא, בבית הבירה עם הפלס"ר, הסיכום האמיתי של הקו שהיה.
קצת ביקורת ספרות
"מקרה ידוע מראש", של איאן פירס. ללקק את האצבעות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
