הרפתקאות הצב-נחש

שש בבוקר. השעון מצלצל, אני מקלל, מקלל ומקלל. "כל פעם, אותו הסיפור". הראש צועק "אני כואב, מה אתה עושה?", המיטה חמה, רכה ומזמינה. המוח מחשב מתי הלכתי לישון אמש, ובאיזו מטריקה שלא אבחר, זה עדיין יוצא מעט מדי. הגוף מצ'וקמק, אולי מסמן מחלה מסתורית שמתקרבת. תוכניות ביטול שונות ומשונות צצות בראש, ובכל מקרה ברור שלא מאוחר מדי לחזור לישון. אני גורר את עצמי למקלחת, מתיז מים על הפנים ומצחצח שיניים. ממלא מים במנשא, מוודא שיש מספיק קפה וסוכר בפק"ל, דוחף חבילת ופלים בתיק. בקושי עלה אור בחוץ, אין קולות חיים מהרחוב ואני לא רואה איש כשאני פוסע לאוטו.

אבל בדרך, כשאני רואה את ההרים, הכל מסתדר.

גם כן יום שישי

(ואולי מוטב לומר עונג שבת). אראל סג"ל ממשיך ללהטט בלשונו.